זה אולי לא התחיל אצלך. אבל האם את רוצה שזה ימשיך דרכך?
זה אולי לא התחיל אצלך. אבל האם את רוצה שזה ימשיך דרכך? בשנים האחרונות הקונסטלציה המשפחתית נעשתה מאוד פופולרית. אני מכירה אותה, ואוהבת הרבה ממה שהיא מאפשרת לראות. יש משהו עמוק, ולפעמים גם מאוד משחרר, בגילוי שחלק ממה שאני נושאת לא התחיל אצלי. שהפחד הזה, דפוס השתיקה הזה, הדרך שבה נשים במשפחה שלי למדו לוותר, […]
כל תוכנית היא בסיס לשינויים
כל תוכנית היא בסיס לשינויים. מזלי שאני באמת מאמינה בזה. כי זה עוזר לי לקבל שינויים בהבנה, ולא מיד לשפוט את עצמי על כך ש"שוב לא עשיתי מה שתכננתי". עוד לפני שנכנסנו לחופש הגדול כבר הייתה לי תוכנית קיץ מסודרת. תכננתי לחזור עם הרצאה בזום שכבר העברתי בעבר וזכתה לתגובות חמות. אבל ככל שהתקרב המועד, […]
ליקוי חמה הוא לא הרגע בו השמש נעלמת
ב־12 באוגוסט, למשך שתי דקות בלבד, הירח יסתיר את השמש. השמש לא תכבה, לא תאבד מהעוצמה שלה, היא פשוט תהיה שם… מאחורי משהו שמסתיר אותה. וכשקראתי את הידיעה הזאת, חשבתי לעצמי כמה זה דומה לנו. כמה פעמים אנחנו אומרות על עצמנו: "איבדתי את הביטחון." "אני כבר לא מי שהייתי." "כיביתי את עצמי." אבל אולי האור […]
לפגוש את חוסר הוודאות פנים אל פנים
השבוע ראיתי אישה עומדת מול חוסר הוודאות שלה ומדברת אתו פנים אל פנים! זה קרה בסדנת פסיכודרמה בזום בנושא התמודדות עם חוסר ודאות. הסדנה הייתה מלאה, עם משתתפים מכל קצוות העולם, וזה לא מפתיע. אם הייתי צריכה לבחור מילה אחת שמאפיינת את השנה האחרונה, לא רק בישראל אלא בכל העולם, "חוסר ודאות" הייתה זוכה בגדול. […]
חג אהבה שמח
בחור, שא נא עיניך וראה…" כך, על פי המשנה, היו פונות בנות ירושלים אל הבחורים שיצאו אל הכרמים בט"ו באב. המילים האלה גרמו לי לחשוב על כך שכולנו זקוקים לכך שיראו אותנו – אבל לפעמים אנחנו זקוקים גם לדבר אחר- לראות את עצמנו. וזה מפתיע כמה קשה לעשות את זה. כי כשאנחנו בתוך הסיפור שלנו, […]
לכי תבני ארמון בחול…
הים היה סוער, והמציל לא הפסיק להזהיר מפני זרמי הסחף. ככל שהשעות יחלפו, הוא כרז, הסחף יתחזק והגלים יגבהו. ובכל זאת נכנסתי לטבילה קצרה. רציתי לשטוף מעליי את העומס של השבועות האחרונים, להתקרקע, לנשום, ואז לשבת קצת בצל ולהקשיב לים. אבל במקום להקשיב לים, מצאתי את עצמי מקשיבה בעל- כרחי לשיחה שהתנהלה לידי. שני אבות […]
לא כל בית שנחרב היה מאבן
לא כל בית שנחרב היה בית מאבן. לקראת תשעה באב אנחנו מרבים לדבר על חורבן הבית. והשנה מצאתי את עצמי חושבת גם על בתים מסוג אחר. לא בית המקדש, אלא הבית הפנימי של הילדות. הבית שבו היינו אמורות להרגיש בטוחות, אהובות, נראות ומובנות. לא כולנו זכינו לגדול בבית כזה. יש מי שהוריה התגרשו. יש מי […]
מה ההבדל בין פסיכודרמה לקונסטלציה משפחתית?
לאחרונה נתקלתי באנשים רבים שמתוודעים אל העיסוק שלי בפסיכודרמה ומגיבים "אה, זה כמו בקונסטלציה משפחתית", ולכן אני מרגישה צורך להבהיר מהן נקודות הדמיון והשוני בין שתי השיטות: נקודת המוצא פסיכודרמה (יעקב לוי מורנו) נקודת המוצא היא האדם והסיפור שלו. הפרוטגוניסט הוא היוצר של התהליך. המטרה היא להרחיב מודעות, להגביר ספונטניות וליצור אפשרויות חדשות לפעולה. קונסטלציה […]
בין חורבן לנחמה
אנחנו נמצאים בתוך ימים שנקראים "בין המצרים-ימים שמזכירים את חורבן בית המקדש. אבל אם חושבים על זה רגע, החורבן לא התחיל ביום שבו נשרף הבית. הוא התחיל הרבה קודם. בקשרים שהלכו והתרחקו. במילים שלא נאמרו. בפגיעות שלא טופלו. בשנאת חינם. בעקשנות. בשתיקות. כמעט כל מערכת יחסים שמתפרקת לא קורסת ביום אחד. בדרך כלל יש סימנים […]
כימים אחדים
יש סרטים שאתה יוצא מהם ואומר: "איזה סרט יפה." ויש סרטים שאתה יוצא מהם בשקט. ככה הרגשתי אחרי שצפיתי ב"כימים אחדים" שנעשה בהשראת ספרו של מאיר שליו בעל אותו שם. למזלי לא זכרתי כבר את הסיפור המקורי- אותו קראתי לפני שנים, אז לא עסקתי בהשוואות… על פניו, זהו סיפור על ניסיון לפענח אירוע מן העבר. […]