לאחרונה נתקלתי באנשים רבים שמתוודעים אל העיסוק שלי בפסיכודרמה ומגיבים "אה, זה כמו בקונסטלציה משפחתית", ולכן אני מרגישה צורך להבהיר מהן נקודות הדמיון והשוני בין שתי השיטות:
- נקודת המוצא
פסיכודרמה (יעקב לוי מורנו)
נקודת המוצא היא האדם והסיפור שלו. הפרוטגוניסט הוא היוצר של התהליך. המטרה היא להרחיב מודעות, להגביר ספונטניות וליצור אפשרויות חדשות לפעולה.
קונסטלציה משפחתית (ברט הלינגר)
נקודת המוצא היא המערכת המשפחתית. ההנחה היא שקיימים דפוסים, נאמנויות והסתבכויות בין-דוריות המשפיעות על האדם, גם אם אינו מודע להן.
- מי מוביל את התהליך?
בפסיכודרמה
- הפרוטגוניסט יודע מה הנושא שלו.
- המנחה עובד בשיתוף פעולה איתו.
- הסיפור נבנה מתוך עולמו הפנימי של האדם.
בקונסטלציה
- המנחה בדרך כלל מוביל יותר.
- לעיתים מתפתחת תמונה שהלקוח עצמו לא היה מודע לה מראש.
- יש משקל רב למה שעולה מתוך המערכת והייצוגים.
- היחס למציאות
פסיכודרמה
לא חשוב אם הסצנה "קרתה באמת". אפשר לעבוד עם:
- זיכרון
- חלום
- פנטזיה
- פחד
- דיאלוג שלא התקיים
- עתיד מדומיין
העיקר הוא המשמעות הפסיכולוגית.
קונסטלציה
יש נטייה לראות במה שמתגלה במערך ביטוי של דינמיקות מערכתיות, לעיתים גם כאלה שאינן ידועות ללקוח.
זו אחת הנקודות שמעוררות גם ביקורת מקצועית, משום שלא תמיד ניתן לאמת את מה שעולה בקונסטלציה.
- התפקיד של הגוף והפעולה
פסיכודרמה
מבוססת על דרמה.
יש:
- משחק תפקידים
- חילוף תפקידים
- כפיל
- מראה
- פעולה ודיאלוג
האדם ממש "חי" את הסצנה.
קונסטלציה
יש פחות משחק ויותר עמידה במרחב.
המיקום של האנשים, הכיוון שאליו הם פונים, והתחושות שעולות אצלם הם חלק מרכזי בתהליך.
- מה מטרת השינוי?
פסיכודרמה
- תובנה
- חוויה מתקנת
- הרחבת הבחירה
- פיתוח ספונטניות ויצירתיות
- שינוי בדפוסי פעולה
קונסטלציה
- השבת הסדר למערכת
- הכרה במקומו של כל אחד
- שחרור מהזדהויות ונאמנויות משפחתיות
- יצירת תחושת איזון במערכת
וממש בקיצור:
בקונסטלציה המוקד הוא המערכת המשפחתית והכוחות שפועלים בה. בפסיכודרמה המוקד הוא את – הסיפור שלך, הבחירות שלך והאפשרות שלך להתנסות בדרכים חדשות, בתוך מרחב בטוח, פעיל ויצירתי.