הסדנה הסתיימה. אבל היא המשיכה לפעול.

"כמה ימים אחרי המפגש הבנתי שהתהליך שעברתי לא הסתיים – הוא רק התחיל.

התובנות המשיכו להתבהר, ומצאתי את עצמי עושה צעדים ממשיים במערכות היחסים החשובות בחיי. אני אסירת תודה על החוויה." מ.

את ההודעה הזאת קיבלתי מאישה שהשתתפה בסדנת פסיכודרמה אישית.

ומה שהכי ריגש אותי היה המשפט: "מצאתי את עצמי עושה צעדים ממשיים".

כי בעיניי, זה לב העניין.

כשאישה מגיעה לסדנת פסיכודרמה, היא מגיעה כדי להתנסות באופן פעיל בחוויה אקטיבית.

היא מביאה את הסיפור שלה, והיא זו שנכנסת לתוכו, פועלת, מתנסה ובוחרת.

הקבוצה הקטנה שאני מגייסת עבורה מסייעת לה להעלות את הסיפור על הבמה, ואני מלווה ומנחה את התהליך.

אבל היא הגיבורה הפעילה של הסיפור שלה.

היא נכנסת לתפקידים, מחליפה נקודות מבט, מנהלת שיחות שאולי מעולם לא העזה לנהל, ומנסה תגובות חדשות למצבים שבהם הרגישה תקועה.

וההתנסות הזאת היא לא רק מחשבתית.

היא מתרחשת בפעולה, בגוף, בקול, בתנועה וברגש.

אנחנו יודעים מחקר המוח שהמוח מסוגל להשתנות בעקבות למידה והתנסות.

לתופעה הזאת קוראים נוירופלסטיות – היכולת של המוח לחזק ולשנות קשרים עצביים בעקבות חוויות ותרגול.

וזה אחד הדברים שמרתקים אותי בפסיכודרמה: האפשרות לא רק להבין איך הייתי רוצה לפעול, אלא ממש להתנסות בכך.

אבל האחריות לא מסתיימת כשהסדנה מסתיימת.

האישה חוזרת אל חייה, אל מערכות היחסים שלה, אל אותם מצבים מוכרים.

ועכשיו היא יכולה לבחור אם להמשיך לתרגל את האפשרויות החדשות שגילתה, לנסות תגובה אחרת, לעשות צעד שקודם נמנעה ממנו.

אין כאן הבטחה לנס שיתרחש מעצמו.

יש הזדמנות לחוות משהו חדש, ואז לקחת עליו אחריות ולהמשיך לפעול בכיוון הרצוי.

וזה בדיוק מה שריגש אותי בהודעה שקיבלתי.

היא המשיכה את העבודה שהתחילה על הבמה – בתוך החיים עצמם.

כי בסופו של דבר, השינוי המשמעותי ביותר הוא זה שאנחנו הופכות להיות שותפות פעילות ביצירתו.

השינוי אינו משהו שמחכים שיקרה לנו, אלא משהו שאנחנו שותפות פעילות ביצירתו

כשהסיפור שעוד חי בך מקבל במה לעצמו– יש לך עכשיו אפשרות לעשות צעד קטן ומשמעותי- ולהזמין את הבמה עבור עצמך.

התמונה נוצרה ע"י AI