יש רגעים שבהם אני פשוט גאה להיות זכרונית!
היום השתתפתי בכנס SEL (למידה רגשית חברתית) לאנשי חינוך ומנהלי בתי ספר, שהתקיים כאן בזיכרון יעקב, בחווה החקלאית המקסימה שאני עוברת לידה בכל פעם שאני הולכת לבריכה.
הוזמנתי לכנס בזכות חברה מקבוצת הנטוורקינג שלי שהייתה בין מארגנות האירוע, ואני כל כך שמחה שנעניתי להזמנה!
איזה כנס מרשים! לכל בית ספר היה דוכן שבו הוצגה התוכנית הבית ספרית שלו לקידום למידה רגשה חברתית, ובסדנאות יכולנו גם להתנסות ולקבל טעימה מהעשייה בשטח.
ואני הסתובבתי בין הדוכנים, פגשתי מורות ומנהלות, ופשוט התמלאתי התפעלות. איזו יצירתיות! איזו התלהבות! כמה מחשבה, השקעה ולב!
התמלאתי התרגשות כשראש המועצה, אלי אבוטבול, עלה לבמה וסיפר שהכול התחיל לפני תשע שנים, ממש כאן בזכרון יעקב, בשיתוף ובליווי של המרכז הבינתחומי הרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן).
ופתאום הרגשתי גאווה מקומית גדולה.
איזה יופי לגור במושבה שמשקיעה כך בחינוך הדור הצעיר, מבית הספר היסודי ועד התיכון, ורואה בהתפתחות הרגשית והחברתית חלק בלתי נפרד מהחינוך!
כאשת חינוך לשעבר, וכמי שעוסקת שנים רבות בעבודה עם קבוצות ובפיתוח מודעות רגשית ובין-אישית, הרגשתי היום חיבור עמוק לעשייה הזאת.
ועל הדרך גם הספקתי ליצור כמה קשרים מעניינים, בתקווה להביא לבתי הספר את הסדנאות שלי, המיועדות דווקא לצוותי החינוך.
כי אחרי כל מה שראיתי היום, חשבתי לעצמי: כמה חשוב להשקיע גם במורות ובמורים עצמם, ברווחה הרגשית שלהם, במערכות היחסים שלהם ובכוחות שהם זקוקים להם כדי להמשיך לתת כל כך הרבה.
כי גם מי שנותנים כל כך הרבה לאחרים, ראויים למרחב שיטפח ויחזק אותם.
חזרתי הביתה עם הרבה השראה, התרגשות וגאווה להיות חלק מהמושבה הזאת.