כל תוכנית היא בסיס לשינויים.

מזלי שאני באמת מאמינה בזה.
כי זה עוזר לי לקבל שינויים בהבנה, ולא מיד לשפוט את עצמי על כך ש"שוב לא עשיתי מה שתכננתי".

עוד לפני שנכנסנו לחופש הגדול כבר הייתה לי תוכנית קיץ מסודרת. תכננתי לחזור עם הרצאה בזום שכבר העברתי בעבר וזכתה לתגובות חמות.

אבל ככל שהתקרב המועד, התחילה לחלוף בשמיים שלי איזו עננה קטנה. בהתחלה ניסיתי להתעלם ממנה.
ואז הבנתי מה היא אומרת:

לא בא לי.

לא בא לי להרים קמפיין.
לא בא לי לבלות שעות מול המסך.
ואפילו לא בא לי להרצות בזום.

מה כן בא לי?

לפגוש אנשים חיים. פנים אל פנים.
לראות עיניים, לשמוע קולות בחדר, להרגיש את האנרגיה שנוצרת כשקבוצה קטנה נפגשת ועובדת יחד.

לאחרונה אני משתדלת להיות קשובה יותר לתחושות הגוף שלי – ולא רק להקשיב להן, אלא גם לפעול בהתאם.

אז גנזתי את התוכנית.

ועכשיו ראש השנה מתקרב, וכמו בכל שנה רציתי להציע משהו שיכול להתאים לתקופה הזאת – הזמן שבו אנחנו ממילא מסתכלות קצת אחורה, קצת פנימה, וקצת קדימה.

והפעם, במקום להחליט בשבילכן מה נכון, החלטתי להציע שתי דרכים שונות.

למי שכמוני מרגישה שעכשיו היא רוצה אקשן-

לצאת מהראש, לפגוש אנשים פנים אל פנים, ולהתנסות בעבודה חיה בתוך קבוצה אינטימית -אני מציעה את "כשהלב עולה לבמה", מפגש מבוא וטעימה בפסיכודרמה בזכרון יעקב.

שלוש שעות שבהן לא רק מדברים על הדברים שמעסיקים אותנו, אלא נותנים להם מקום בחדר, בתנועה, בתפקיד ובמפגש.
המפגש הזה יכול להיות גם פתח לקבוצת המשך למי שתרצה להעמיק.

ולמי שדווקא רוצה עכשיו מרחב שקט ואישי –

לשבת עם עצמה, עם נייר או מול המסך, לקרוא, להיזכר ולכתוב – הכנתי אפשרות אחרת.

הספר שלי "לגשת אל הערפל – מסע כתיבה מרפא מסיפורי בראשית אל הסיפור האישי", נולד מתוך שנים של מפגש פסיכודרמטי עם דמויות וסיפורי המקור של ספר בראשית.

הוא כולל 13 סיפורי חיים אישיים שעלו בי מתוך המפגשים האלה, ובסופו של כל סיפור מחכות לך שאלות והזמנות לכתיבה – לא על הסיפור שלי, אלא על הסיפור שלך.

לקראת ראש השנה אני מציעה אותו ב"חבילה " שכוללת גם את ההרצאה המוקלטת
"סיפור זכור מילדות – מה הוא יכול לספר עלייך?"
וגם את ערכת העבודה המודפסת שמלווה את ההרצאה ומציעה דרך להתבונן בסיפור ילדות שזכרת ולגלות מה אולי מסתתר בתוך הבחירה של הזיכרון שלך מהסיפור,

שתי הצעות שונות מאוד זו מזו.

באחת – קמים מהכיסא ונכנסים לפעולה.
בשנייה – דווקא מתיישבים, פותחים ספר ומחברת ונכנסים פנימה.

ואולי זו השאלה שאני רוצה לקחת איתי אל השנה החדשה:

מה נכון לי עכשיו – לא מה תכננתי, לא מה "צריך", אלא למה משהו בתוכי אומר עכשיו כן?

אני כבר יודעת מה הייתה התשובה שלי הקיץ.

ומה שלך?