לא פעם אני נשאלת-האם צריך כישרון במשחק כדי להיכנס לתפקיד של דמות בסיפור?
במהלך סדנה של כתיבה מרפאה משולבת פסיכודרמה, אנחנו מונחים להחליף תפקיד תפקיד עם דמות בסיפור. זה קורה בדרך כלל באותן סיטואציות בסיפור בהן קיים פער:
נקודות שבהן אולי היה יכול להיאמר משהו שלא נאמר, מחשבה או רגש שלא קיבלו ביטוי, ואנו מוזמנים למלא את הפער במילים שלנו באופן ספונטני כאן ועכשיו.
כך אנחנו משיגים שתי מטרות:
גם מעניקים לדמות הסיפורית עומק מצד אחד וגם משליכים עליה דברים מעולמנו הפנימי שמבקשים התייחסות וריפוי.
בשביל מה זה טוב?
זה מאפשר שחרור אנרגטי לשני הצדדים ונותן לנו מראה לזהות בעצמנו דברים שהנחנו בצד ומבקשים עכשיו את תשומת הלב שלנו.
כשעובדים עם סיפורי מיתוס ועם ארכיטיפים, כשנכנסים לתפקיד של דמות בסיפור ושוכחים לרגע מעצמנו, ההגנות שלנו מתרופפות, ואז זה כמו לקבל "פנס" רב עוצמה
ולהאיר בעזרתו לתוך החושך ואז… WOW! האסימונים נופלים, התובנות מגיעות והלב מתרחב. ואיך זה היה בסיפור של יוסף?
מה הוא הרגיש ומה היו המחשבות שעלו בראשו כשהוטל לבור החשוך?
מה היה העוגן שהוא נאחז בו בחוויה הטראומטית שעבר ומה הייתה נקודת האור, נקודת התקווה שלו?
תהליך העבודה בסדנה הוא עמוק, מחולל טרנספורמציה ויחד עם זאת מהנה וממלא בהשראה. לא צריך להיות שחקן כדי להיכנס לתפקיד של דמות או כשרון כתיבה כדי
לכתוב כתיבה רפלקטיבית. צריך סקרנות לגלות דברים חדשים-גם על עצמך, מחויבות להמשיך בדרך ההתפתחות האישית, רצון להרגיש שייכות בקבוצה וכמיהה לחזק את העוגנים שלך.
גם אם את מרגישה רק אחד מכל אלה -מקומך איתנו.
אני סקרנית לראות מי תצטרף למסע הכתיבה המרפאה משולבת משחקי תפקיד, ביום ראשון 15 לדצמבר ותעשיר את המעגל שלנו.
הציור של Rozana Azar