"התענוג הכי גדול בכתיבה -פתאום אני כאילו עושה מסז' לתודעה שלי, ואז לאט-לאט אני יכול להרגיש איך זה להיות אדם אחר… אחת הסיבות שאני כותב זה להרגיש אדם אחר ממש מתוכו" דויד גרוסמן

את המשפטים הללו ליקטתי מתוך הסרט הדוקומנטרי של עדי ארבל על דויד גרוסמן שלוקח את הצופים למסע פנימי נרגש בנפשו וביצירתו של אחד הסופרים המרכזיים בישראל.

הציטוט שהבאתי דיבר אלי במיוחד כי מי שמכיר אותי יודע שבסדנאות שלי אני מנחה אנשים להיכנס לתפקיד דמות מסיפור במטרה לאפשר להם להתחבר לעומקים בתוך עצמם, לזהות סיפורי-חיים שאבדו להם ומבקשים להגיח לאור, להצמיח את המודעות ולחזק את החוסן הנפשי באמצעות הטכניקה של חילופי תפקיד וכתיבה.

גם מי שמעוניין לשכלל את מיומנות כתיבת הדמויות בכתיבה ספרותית מרוויח מכך- כפי שמעיד גרוסמן.

כאשר משתתף בקבוצת פסיכודרמה מתחיל לתאר ולספר את הסיפור שלו , המנחה תגיד לו:  אל תספר לי-תראה לי! ותנחה אותו לבחור חברי קבוצה או חפצים שייצגו את האנשים/או החפצים בסיפור שלו ו"להעמיד" אותם בסצנה חיה, על הבמה (לפני הקבוצה).

מה התפקיד של ההעמדה הזאת? קודם לעשות את הסיפור לקונקרטי ומוחשי.

הקונקרטיזציה (ה"להראות" במקום ה"לספר)" והפעילות הפיסית (של המשתתף) בהנעת אנשים וחפצים וקישורם לאירוע שחווה, מאפשרת להתחבר לרגשות שמתחת למילים, ומשמשת קטליזטור לזיכרונות שבחלקם אולי הודחקו.

מסתבר שהמשפט הזה אומץ גם על ידי אוהבי כתיבה וכשכותבים על רגשות, ומתארים איך נראה הרגש בעזרת החושים והפעולות , הקוראים יחוו חוויה הרבה יותר עמוקה ומשמעותית בתהליך הקריאה, לעומת כתיבה שמתארת רגש במילים מוגדרות מלקסיקון הרגשות. (עצובה, פוחדת, נרגשת וכד")

עכשיו, תארו לעצמכם מה קורה שמשלבים בין שתי הדיסציפלינות הללו, גם כתיבה וגם פסיכודרמה?

אם טרם הכרנו אז נעים להכיר, אני תמר פלג, פסיכודרמטיסטית ומנחה של סדנאות פסיכודרמה עם סיפור וכתיבה מרפאה,  ומביאה איתי ניסיון של 30 שנה בתחום הקשור לנפש האדם.

באמצעות טכניקות משחקיות של חילופי תפקיד עם דמויות וכתיבה מרפאה שמפתחת את היכולת הרפלקטיבית אני מאפשרת לאנשים להתחבר פנימה אל העומקים שלהם, לחזק את העוגנים ולצמוח קדימה.