מי היה מאמין שאני, הטכנופובית, חיה היום בתוך המחשב?
לפני 21 שנה כשעמדתי לנסוע לארה"ב (שם התגוררה אימי) היא הזהירה אותי- "אל תחשבי להגיע לכאן בלי שאת יודעת לתפעל מחשב, אחרת לא תצליחי למצוא כאן עבודה. הכל ממוחשב"
אני שייכת לדור שהגיש עבודות סמינריוניות לMA בכתב יד…את התיזה המחקרית שלי הייתי צריכה למסור למישהו שידפיס עבורי.
שמעתי בקולה, ולמרות הרתיעה שלי מטכנולוגיה , ולמרות שידעתי שתוך חצי שנה כבר לא אהיה בארץ, הלכתי ורכשתי מחשב,
פיניתי לו מקום של כבוד במרכז הבית, מצאתי מורה פרטי שילמד אותי 1:1 ותוך חודש ידעתי לתפעל את הדברים הבסיסיים.
הידע הבסיסי שלי הספיק לי בשביל להיות פרופסור לעברית באוניברסיטה מכובדת בוואשינגטון די.סי.(כל המבחנים היו ממוחשבים)
וכדי להצליח למצוא כרטיסי טיסה ברחבי ארה"ב לצורך אימוני הפסיכודרמה שלי.
אבל עדיין כל תפעול של המחשב היה מלווה אצלי בחרדה ובלחץ. פחדתי ללחוץ בטעות על משהו, כאילו המכשיר הדומם הזה יכול פתאום לקום ולנשוך אותי.
והיום?
היום אני חיה בתוך המחשב…
אני כותבת פוסטים בפייסבוק, עושה שיווק אורגני וגם שיווק ממומן בכוחות עצמי,
הוצאתי אסופות דיגיטליות, והספר (שעומד לצאת בקרוב לדפוס)- שמור במחשב.
אני מנחה סדנאות פסיכודרמה עם סיפור (ביבליודרמה) משולבות כתיבה רפלקטיבית בזום,
מחלקת את הקבוצה לחדרים, מחזירה אותם למליאה, משתפת מצגות, שולטת בטכנולוגיה של הזום כאילו נולדתי עם המחשב!
למדתי גם להמיר טכניקות פסיכודרמה למחשב, ולאחרונה אני גם מלווה אנשים בתהליכים אישיים 1:1 דרך הזום (NLP)
בקיצור- הפכתי להיות אדם בתוך…מחשב הוא גר (: