כשהיא התיישבה לשולחן השבת, מבטה נמשך שוב אל הכיסא הריק שמולה.

פעם הבת שלה הייתה יושבת שם. היו מדברות, צוחקות, לפעמים גם מתווכחות. אבל כבר זמן רב שהכיסא הזה נשאר ריק.

הקשר ביניהן הלך והתרחק. השיחות התמעטו, וכל ניסיון להתקרב הסתיים בעוד אכזבה.

והכיסא הריק הזה מעורר בה כל כך הרבה רגשות. געגוע, כעס, עלבון, וגם את השאלה שחוזרת שוב ושוב: איך הגענו לכאן?

ומה הייתה אומרת לבתה אילו הייתה יושבת עכשיו מולה?

בפסיכודרמה הכיסא הריק יכול להפוך למקום של מפגש.

אפשר להושיב עליו, באופן סמלי, את מי שחסר. לומר את מה שנשאר בפנים, להחליף תפקידים, להיכנס לרגע לנעליו של האחר, ולגלות משהו חדש על הקשר ועל עצמנו.

לפעמים דווקא המפגש הזה, שמתרחש על הבמה, מאפשר לנו לחוות משהו אחר, להשתחרר ממשהו שהחזיק אותנו זמן רב, ולגלות אפשרות חדשה בתוך הקשר.

על הבמה אנחנו יכולות לפגוש את הסיפור שלנו בדרך אחרת. "להתאמן על רטוב" מבלי לשלם על טעויות.

לגלות את המילים שנתקעו, לתת קול למה שנשאר שנים ללא מילים.

להחליף תפקידים, לראות את עצמנו דרך עיניים אחרות,

ולנסות תגובה חדשה במקום זו שכבר הפכה להרגל.

ולפעמים, דווקא ברגע אחד של פעולה, משהו שהיה תקוע שנים מתחיל לזוז.

״כשהלב עולה לבמה – הסיפור שעוד חי בך מקבל במה משלו״

שלוש שעות שמוקדשות לסיפור משמעותי אחד בחייך, בקבוצה קטנה ואינטימית, בליווי מקצועי, מנוסה ורגיש.

הזדמנות לתת לסיפור קול וגוף, לפגוש אותו מחדש בפעולה, ולגלות איך יכול להיראות הפרק הבא שלו.