״אבל רגע, מה ההבדל בין "פסיכודרמה עם סיפור"(סיפור מעשייה או סיפור מקראי) לבין פסיכודרמה שעוסקת בסיפור האישי שלי?״
שאלה שאני נשאלת לא פעם.
תארי לעצמך שאת נכנסת לסיפור של רות המואבייה.
את עומדת על פרשת דרכים. מאחורייך כל מה שמוכר ובטוח, ולפנייך דרך חדשה, לא ידועה.
את נכנסת לתפקיד של רות, מרגישה את ההתלבטות שלה, את הפחד, את האומץ לבחור בדרך שלה.
ופתאום את מגלה שמשהו בסיפור שלה נוגע בסיפור שלך.
אולי גם את עומדת מול החלטה שאת חוששת לקבל?
אולי גם את מתקשה להיפרד ממשהו שכבר אינו מתאים לך?
זה אחד הקסמים של הביבליודרמה (פסיכודרמה עם סיפור)
את יכולה להיכנס לנעליה של דמות מתוך סיפור, לדבר בקולה, לחוות את עולמה, ואפילו קצת ״להתחבא״ מאחוריה.
ההרחקה שמאפשר הסיפור מעניקה לך חופש לגעת גם במקומות אישיים ורגישים, בלי שתצטרכי לחשוף אותם ישירות. ויש לה גם כוח להעלות מהמרתפים שלך נושאים שלא חשבת שהם עדיין ערים בך ומבקשים התייחסות.
ולפעמים דווקא דרך הסיפור של מישהי אחרת מתרחשת בתוכך תנועה משמעותית.
אבל מה קורה כשהסיפור שמעסיק אותך כבר נמצא בקדמת הבמה של חייך?
כשאת יודעת בדיוק מה מכאיב לך.
מערכת יחסים שלא מצליחה להשתנות.
שיחה שאת מנהלת שוב ושוב בראש, אבל מעולם לא העזת לקיים.
דפוס שחוזר על עצמו, למרות שאת כבר מבינה היטב מאיפה הוא מגיע.
ואולי את בכלל לא יודעת לשים את האצבע על הסיפור.
את רק מרגישה מועקה, תקיעות, משהו בתוכך שמבקש להשתחרר.
כאן אפשר לפנות ישירות אל הסיפור האישי שלך, באמצעות הפסיכודרמה.
להעלות על הבמה את הדמויות המשמעותיות בחייך, לתת קול למילים שלא נאמרו, להתחלף בתפקידים, לפגוש את עצמך מזוויות חדשות ולהתנסות בדרכי פעולה אחרות.
אז מה מתאים לך יותר?
אם את אוהבת סיפורים, סקרנית לגלות את עצמך דרך דמויות אחרות, ומעדיפה את החופש שמעניקה ההרחקה הסיפורית — ביבליודרמה יכולה לפתוח בפנייך עולמות מרתקים.
ואם יש בתוכך סיפור אישי שכבר מבקש את מלוא תשומת הלב שלך, או תחושת תקיעות שאת רוצה לחקור ולשחרר — אולי הגיע הזמן להעלות את הסיפור שלך אל הבמה.
שתי הדרכים יקרות לליבי. בשתיהן אני פוגשת שוב ושוב את הכוח של פעולה, יצירתיות וחילופי תפקידים לחולל תנועה פנימית.
ההבדל הוא בשער שדרכו אנחנו נכנסות