למה מתכוון המנחה כשהוא מבקש מחברי קבוצת הפסיכודרמה לשתף במשהו את הפרוטגוניסט ( האדם שהעלה את הסיפור שלו שלו על הבמה בפני  קבוצה) בשלב השלישי של התהליך הקבוצתי?

ומה תפקידו של השיתוף?

כל פסיכודרמה מורכבת מ3 שלבים: חימום, פעולה ושיתוף .

בשלב החימום המנחה מפעיל את הקבוצה בתרגילים שנועדו לעזור למשתתפים להוריד את רמת החרדה משלב הפעילות ולהעלות את רמת הספונטניות והיצירתיות לקראת בחירת הפרוטגוניסט.

ככל שחברי הקבוצה לומדים להכיר זה את זה, למצוא את הנושאים המשותפים להם, כך גוברת הלכידות הקבוצתית ועולה רמת הספונטניות ואז הפעילות קולחת ללא מעצורים.

המוטו של הפסיכודרמה, אליבא דה יעקב לוי מורנו מייסדה, הוא לתת הזדמנות שווה לכל משתתף בקבוצה לחוות תפקיד בעל ערך, ה״אג׳נדה״ מתחת לכל זה היא לא פחות ולא יותר- תיקון עולם!

מורנו האמין שהקבוצה מהווה מיקרוקוסמוס של החברה ובקבוצת הפסיכודרמה אנחנו מקבלים אימון כך ש בצאתנו ממנה לעולם נמשיך לפעול על פי הרעיונות הפילוסופיים שבתשתיתה ונתקדם לקראת חברה מתוקנת.

מה שקורה אחרי שלב הפעילות הוא ש"השוויון״ בין החברים מופר.

מי שנבחר ע״י הקבוצה כפרוטגוניסט קיבל את התפקיד הראשי, קיבל את הבמה, ובתום הדרמה נותר חשוף בפגיעותו.

בשלב זה המשתתפים יודעים עליו דברים מאד אישיים שלא תמיד היה לו קל לחשוף אותם , וזה מעמיד אותי במצב שקשה לו להרגיש שוב שווה בין שווים.

תפקיד השיתוף הוא להזמין את הפרוטגוניסט להיות שוב חלק מהקבוצה ולאפשר לו  להרגיש שוב שווה בין שווים, ע״י זה ששאר המשתתפים חושפים בפניו את פגיעותם:

אתה נתת לנו ״מתנה״ במשחק שלך ואנחנו עכשיו משיבים לך בחזרה ומעניקים לך מתנה בכך שאנו משתפים אותך איך הסיפור שלך נגע בנו באופן אישי, איזה זיכרון הוא עורר אצלי, איזו חוויה שבה גם אני כמוך….

וככה לאט לאט נרקמת רשת ביטחון שאוספת אליה בחזרה את הפרוטגוניסט.

לכן יש לכך חשיבות מרובה  מאין כמוה להימנע בשלב זה מכל סוג של ביקורת או ייעוץ( מה אני הייתי עושה במקומך, או אם זה היה קורה לי איך הייתי נוהג) כי זה לא משרת את מטרת השיתוף: להוקיר את הפרוטגוניסט על שהכניס אותנו לעולמו , באומץ, ולהעניק לו בחזרה משהו מעולמנו ולהחזיר את האיזון לקבוצה.