לא רחוק ממני שחתה אישה עם שנורקל, וכשדרכנו הצטלבו היא עצרה ושיתפה אותי שהיא גילתה לא מזמן דג יוצא דופן שנראה כמו סלע קטן שנע בתוך המים (דיונון הסלעים).

מעניין מה שאפשר לגלות אם רק עוצרים להתבונן.

דגל לבן הזמין התמסרות מליאה ללא כל חשש. סוף סוף דגל לבן! הים היה שקוף כמו ראי, הטמפרטורה נוחה ומזמינה, מחייה נפשות.

תוך שעה התחילה רוח צפונית והמציל כרז על כך ברמקול ואף החליף את הדגל לאדום.

חשבתי לעצמי שככה זה לפעמים גם בקבוצה שאני מנחה:

המפגש הראשון שרובו מוקדש לתרגילי חימום והיכרות בין המשתתפות הוא יותר רגוע, וכשמגיע המפגש השני ונכנסים טיפה יותר לעומק העבודה עם דמויות, ולעומק הרגשות לפעמים ה"מים" (עולם הרגש הפנימי) הופך פחות רגוע. לפעמים מתגלים כל מיני "יצורים" מפתיעים – חלקים בתוכנו שנעלמו עד כה מעינינו.

אבל מזל שיש מציל על החוף-  מזל שלקבוצה יש מנחה מקצועית ומנוסה,

ואז מגלים שהאתגרים הופכים להיות growing edge   שלנו, נקודה שמסמלת את הנקודה ממנה אנו רוצים ויכולים לצמוח.

הסדנה הנוכחית "לגשת אל הערפל-כתיבה מרפאה" עוקבת אחרי סיפור "מסע הגיבור" של דמותו המיתית יעקב- דרכו אנו מגלים מראה משקפת למסע הגיבור שלנו.

חילופי התפקיד, הכתיבה בתפקיד הדמות ואחר כך החזרה לכתוב בתפקיד עצמנו במענה לשאלות שהמנחה מעוררת לגבי תהליכים בעולם הפנימי של הדמויות ושל עצמנו, היא כמו חדר כושר לעולם הפנימי:  ממש התעמלות לשרירי הנפש שלנו שמאווררת את המרתפים ומעוררת סיפורים רדומים שמבקשים לקבל נראות בעיניים טובות ולזכות בריפוי.

האשכול הראשון של הסדנה בזום כבר ובתחילת אוקטובר נפתח את השער לקלוט משתתפות שירצו להצטרף אלינו למסע ( תאריכים עוקפי החגים)

הסדנה הפיסית תיפתח בנובמבר וההרשמה החלה.

הצילום באדיבות Yudit Ahava