ברגע הראשון היססתי אם להאמין לזה. אחר כך, כשהתברר שאכן זו האמת ולשבריר שנייה עלה בי גל של שמחה אבל זה לא הצליח לגרום להרחבת הלב שלי, לריקוד הקטן של הנשמה שמפזזת בתוכי כשאני מרגישה שמחה. זה נשאר "על אש קטנה", כשגלי העצב והדאגה מסביב מאיימים להטביע אותו.
מה קורה לי? למה אני לא שמחה?
הרי זו הייתה מתנה יום ההולדת הכי נפלאה שקיבלתי, הבשורה הזו של החזרת 4 החטופים! סוף סוף הודעה משמחת בתוך ים העצב , אז למה השמחה מתכווצת?
אולי בגלל המחיר הכבד?
אולי בגלל שזה רק הדגיש את חוסר האונים מול 120 החטופים שעדיין שם?
אולי בגלל שהמלחמה עדיין נמשכת?
ומה אפשר לעשות כדי לייצב בחזרה את "ספינת חיי" שמיטלטלת על ים-החיים הסוערים שהם מנת חלקנו בחודשים האחרונים? כדי לאפשר לעצמי להרגיש שמחה בתוך כל זה?
בשבוע שעבר שמעתי שתדר של שמחה הוא חיוני ביותר כדי שהתפילות שלנו תעלנה למעלה, ועל כן יש לנו תפקיד חשוב בשמירה על תדר השמחה (מי שיכול כמובן)
ועוד דבר שלמדתי לאחרונה הוא שאושר = משמעות +נתינה +השפעה.
אני מוצאת שהרחבת המודעות היא דבר בעל ערך ומשמעות, לכל יחיד וגם לחברה, כי זה מאפשר לנו להשתחרר מכבלים ובלתי נראים שכובלים אותנו באופן סמוי
ומנהלים את הבחירות שאנו עושים בחיים, וכשאדם מצליח להשתחרר מהם ולעשות בחירות אותנטיות-הוא מאושר.
השיטה שלי לעשות זאת (להרחיב את מעגלי המודעות), ה"מתנה" שאני חולקת עם העולם, היא סדנאות ביבליודרמה (פסיכודרמה עם דמויות מסיפור)
משולבת בתרגילי כתיבה רפלקטיביים, שמכוונים את המבט להתבוננות פנימית דרך המראה המשקפת שהדמויות מציבות לנו.
בשבוע הבא אני נותנת במתנה סדנת מבוא שקראתי לה "דייט" עם עצמך ועם ביביליודרמה שבה ניעזר בסיפור מגילת רות ונתנסה בשני הכלים הטרנספורמטיביים הללו.
ה"דייט" יתקיים בזום ב18.6 ב20:00. למי לשלוח פרטים להרשמה?