זה אולי נשמע קצת מביך אבל אני חייבת לשתף:
כשהגעתי לארצות הברית ב2003, נאמר לי שאני חייבת לחוות את שיטת הביבליודרמה כי במהותה היא כל כך דומה לתחום שעסקתי בו ומשלימה אותו (ספרותרפיה- עיסוק ביצירות ספרות כדרך להצמיח את המודעות, לפי שיטת קובובי)
אני חשבתי שעם כל הידע והניסיון הרב שצברתי, מספיק שאקרא את הספר אודות השיטה ודחיתי את הרעיון, כי הנסיעות בארה"ב יקרות, והשתתפות בסדנה הייתה כרוכה בהוצאות לא קטנות. אז קניתי את הספר, קראתי אותו והתלהבתי!
בסופו של דבר נכנעתי.
נסעתי ושילמתי עבור ההשתלמות בשיטה, זו הייתה השקעה גדולה של זמן וכסף שאינני מתחרטת עליה כי הבנתי שלהבין דרך הראש ולהבין "דרך הרגליים" זה שני דברים שונים!
כבר במפגש הראשון כשהמנחה הורה לי להיכנס לתפקיד של אברם שעוזב את ארצו ומולדתו ואת בית אבי, הרגשתי עם כל צעד שעשיתי כשהתרחקתי מ"בית אבי" איך משהו שהוא לגמרי שלי מתעורר בי, ומבקש לצאת לאור ולהתבטא.
המכתב שכתבתי לאבי בתפקיד אברהם, אפשר לי להתחבר למילים בתוכי שביטאו את החוויות שלי שקודם לכן לא מצאתי להן מילים
כביכול "שיחקתי" את אברם אבל בתוך תוכי ה"תפקיד" פגש אותי נפרדת מאנשים יקרים לי, מתמודדת עם חשש האם אראה אותם שוב, מתמודדת עם בחירות שעלי לעשות בעקבות המעבר כדי להרגיש שאני פועלת לטובת עצמי ולא רק כדי לרצות אחרים, והתובנות נפלו כמו אסימונים זה אחר זה והשפיעו מאד על החלטות שקיבלתי אחר כך אותי באופן אותנטי ומחובר לעצמי.
ברור שחששתי בהתחלה, מי לא חושש כשמדובר במשהו חדש (ובמקרה שלי גם בארץ זרה ובשפה שאינה שפת אם שלי)
אבל כמעט תמיד בראייה לאחור אנחנו לא מבינים איך הסתדרנו בלי זה!
ככה זה בדיוק בסדנה התהליכית שאני מציעה: "לגלות את קולך בסיפור ואת קול הסיפור בתוכך"
סדנה שבועית שנעזרת בסיפורים ובעבודה עם דמויות שמעוררת לחיים נושאים בלתי-פתורים למבקשים מענה, מצמיחה את המודעות, ומחזקת את יכולת העמידות שלך במצבים מאתגרים, או במילים אחרות: מחזקת את החוסן שלך.
ספרו לי מהו הדבר שדחיתם המון זמן וברגע שמימשתם/רכשתם זה שינה לכם את החיים או לפחות תרם לכם בצורה משמעותית?