האם קרה לכם אי-פעם שהחמצתם הזדמנות שנייה שניתנה לכם?
פרשת חוקת עשירה בנושאים ואחד מהם שיכול לדבר אלינו כיום הוא נושא ההחמצה של הזדמנות שנייה.
נתחיל מכך שאלוהים מורה למשה לדבר אל הסלע כדי להוציא ממנו מים
אבל משה, נופל לדפוס הקודם שלו, איך הוא הצליח להוציא מים מן הסלע, ובמקום לדבר אל הסלע הוא מכה בו ומחמיץ את ההזדמנות להיכנס לארץ המובטחת.
ודוגמא נוספת שקיימת בפרשה (פרק כ': 14-21) על הזדמנות שהוחמצה מוצאים בבקשתו של משה אל מלך אדום לעבור בגבולו, לא דרך השדות אלא בדרך המלך מבלי לסטות ממנה ומבלי לשתות מהמים שלו.
המילים שהסופר המקראי בוחר לשים בפי משה הן:
כֹּ֤ה אָמַר֙ אָחִ֣יךָ יִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֥ת כׇּל־הַתְּלָאָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מְצָאָֽתְנוּ׃…
ותשובת אדום היא סירוב מלא ואיום שיצא למלחמה.
אז פונה משה פעם שנייה אל מלך אדום ומבקש שיותיר להם לעבור דרכו, וללכת רק בדרך הישרה והוא מבטיח לשלם להם אם ישתמשו במים- ושוב בא סירוב מוחלט.
וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲבֹ֑ר וַיֵּצֵ֤א אֱדוֹם֙ לִקְרָאת֔וֹ בְּעַ֥ם כָּבֵ֖ד וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃
קשה להתעלם מהסירוב הכפול המלווה באיום ונשאלת השאלה- למה?
הביטוי "אחיך ישראל" הוא ביטוי ששולח אותנו אסוציאטיבית לסיפור בין עשיו (אדום) ליעקב(ישראל).
האם אולי יש כאן רמז להעברה בין-דורית של מתח בין האחים שאולי לא עובד באופן שלם?
האם יש כאן הד רחוק לסיפור שבו עשיו שהגיע מהשדה רעב וביקש מיעקב לאכול מהאדום האדום הזה, ויעקב ניצל רגע של פגיעות של עשיו ונתן לו מהנזיד תמורת וויתור על הבכורה?
לפי פרשנות של המלבי"ם שמביא ר' דייויד אינגבר בדרשה שלו, עליה מתבססים הדברים שאני מביאה הפעם, בליבו של אדום הייתה כמיהה לעזור, לתקן את המשקעים שאולי נותרו מאותו סכסוך אבל והסירוב שלו נבע מפחד. והפחד ניצח! (פחד מאכזבה? מניצול?)
זה כאילו בלב שלו מלך אדום מאד רצה להגיד "כן"- אבל השאלה שניהלה אותו הייתה: האם אני יכול לתת בו שוב אמון? ולכן בפה אמר – לא תעבור!
וזה היה רגע טראגי של החמצה. ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך?
אולי זו הזדמנות בשבילנו לבדוק את עצמנו איפה אולי אנחנו לפעמים נותנים לסיפורים לא מעובדים מהעבר, לפחד מאכזבה, מדחייה, מניצול, לנהל אותנו ומחמיצים את הזדמנות לאפשר לאהבה לנצח למרות הפחד, ולהשלים.
תרגיל כתיבה:
נסו להיזכר במקרה שבו רציתם בלב לומר "כן" אבל בפה אמרתם "לא".
מה ניהל אתכם?
מה יאפשר לכם להיות אחד בפה ואחד בלב?