הבקר שמעתי מחברה שסבתא שלה האמינה שכשיש בעל חיים בבית זה הגלגול האחרון של הנשמה שלהם. אני לא בדיוק יודעת למה היא התכוונה אבל אני תמיד האמנתי, שאת, נלה אהובה שלי, היית נסיכה מכושפת, נשמה אנושית שהתגלגלה בגוף של כלב.
תודה שזכיתי ללוות אותך במסע שלך, להעניק לך אהבה ולאמן את שריר הנתינה שבי.
פעם נשאלתי ע"י אחת המדריכות שלי מה קשה לי יותר בפרידה ממושא האהבה, לאבד את החוויה של להיות נאהבת או לאבד את החוויה של להעניק אהבה ולהיות אוהבת.
השאלה הזו הביאה איתה תובנה מדהימה שהחוויה של להיות אוהבת היא יותר משמעותית עבורי, ולאבד אותה קשה לי יותר מאשר לאבד את חווית ה- להרגיש נאהבת. (כמובן שהאידאלי הוא ששני הדברים יתקיימו). תודה שאפשרת לי לאהוב אותך.
אני יודעת גם עד כמה אהבת אותי, ואני מודה לך על האהבה ללא תנאי שזכיתי לקבל ממך, גם אם לא היו לה מילים, על עצם התחושה שיש איתי בבית נשמה נוספת שיודעת להפיג רגעי בדידות, ששומרת עלי (כמה ביטחון חשתי בנוכחותך!) את היא זו ששמרת על השפיות שלי בתקופת הקורונה, הקשבת לי גם אם לא ענית במילים.
איזה כיף היה להתכרבל איתך, דובית זהובת-שיער שלי, לצעוד איתך ולהכיר פינות חמד בטבע, ולשמוח איתך.
אני מתנחמת בידיעה שהיו לך חיים כל כך טובים במשפחה שלנו, שניצלת מגורל אכזר כשזרקו אותך כגורה בשדה, ואיזה מזל שבעז אסף אותך. את היית כל כך אהובה על ידי כל אחד ואחד מבני המשפחה שלנו, היית בת-משפחה של כולנו!
בחודשים האחרונים שברת שיאים, הוגדרת כנס רפואי ונלחמת כמו גיבורה על חייך. לא רצית לנטוש את "המשמרת" שלך וגייסת את כל כוחותייך להישאר עוד קצת. הרווחנו אותך לעוד כ 3 חודשים מעבר לצפוי, זכינו לחגוג לך "בת מצווה", ואני מברכת על כל יום שזכיתי להיות איתך.
מי יודע לאן מגיעות הנשמות של כלבים, אבל אם לאותו מקום שמגיעות נשמות של אנשים אז בטח סבתא נחמה הכינה לך קבלת פנים לתפארת ושמחה מאד לקראתך. אני מאד מתגעגעת אליך.