היד שלי לא מצליחה לעמוד בקצב של הנושאים שרצים לי בראש ושחשוב לי לכתוב עליהם ולשתף אתכם.
אני מרגישה כמו אחרי שמתעוררת מחלום שכמעט מתמסמס, ואם אינני מספיקה לרשום אותו מהר.
הוא נעלם לתהום הנשייה
אז…
רציתי לשתף אתכם בפסוק שקיבלתי בטקס ה "תורה-טארות" בשמחת תורה.
ההרגשה הראשונה כששמעתי את הפסוק שנפל בחלקי הייתה כיווץ. כמו בוקס בבטן. יכולתי לזהות גם אכזבה ואפילו קצת בושה.
זה היה פסוק מסדרת ה"לא" של עשרת הדיברות: "לא תחמוד בית רעך, אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו…"
מה זה אומר עלי? ואיזו מן ברכה זאת לשנה החדשה?
בנושא ה"לחמוד" אני בהחלט יכולה לזהות רגעים שזה קורה לי או שהייתי שם.
למשל כשאני רואה שמישהי הצליחה למלא ריטריט בקלות כשאני נאלצתי לבטל ריטריט בגלל אי הרשמה מספקת, כשאני עדיין נאבקת להביא למודעות את הערך של העשייה שלי בתחום שהוא מאד "נישתי" ורואה איך אחרים כבר קוטפים אל הפירות של עשייתם, כשאני נוסעת ברכב של חברה שאפוף בריח של אוטו חדש כשאני עוד ממשיכה לנוע בדרכים עם המכונית הוותיקה שלי, אבל בשנה האחרונה זה התבטא בעיקר ברעב שלי לטיולים ולחופשה, וכל פעם שמישהו העלה לפייסבוק תמונות מהטיול האחרון שלו לחו"ל- וואו, כמה חמדתי…
חיכיתי דרוכה לשמוע איך הקוראת תצליח להפוך את השלילי לחיובי, הייתי סקרנית איך היא תהפוך את ה"קללה" ל"ברכה"?
וזו הברכה שהיא נתנה לי:
אני מברכת אותך שהשנה שתרגישי שכל מה שיש לך, בכל תחום: בזוגיות, ברכוש, בעבודה שאת עושה- זה מספיק ואף יותר, שתחווי תחושת שפע ומליאות וסיפוק."
והשבוע הרגשתי איך הברכה שקיבלתי כבר מתחילה להתגשם:
תוך 3 ימים התמלאה סדנת הכתיבה הרפלקטיבית "כותבות מבראשית": סדנת-כתיבה שמצמיחה מודעות, שמאפשרת לגלות את הדמויות שמשחקות על במת תיאטרון הנפש ומנהלות את ההצגה שלך מאחורי הקלעים בעזרת סיפורי המיתוס הבראשיתיים ותרגילים מעולם הפסיכודרמה ותורמת לתחושה של שחרור והעצמה.
אז אני מגלגלת גם אליכם את הברכה הנפלאה הזאת! היו ברוכים.