פסיכודרמה היא שיטה של עבודה קבוצתית, שנוסדה לפני 100 שנה ע"י ד"ר יעקב לוי מורנו, פסיכיאטר ופילוסוף, בוינה שבאוסטריה. פסיכודרמה יעילה במגוון רחב של אתגרים שאנשים מתמודדים איתם, למשל: מערכות יחסים מאתגרות, קשיים בתפקוד חברתי או רגשי, טראומה, אובדן  והתמכרות. מטרתה לסייע למשתתפי הקבוצה לחולל שינוי ולהביא לריפוי במערכות יחסים שלהם עם עצמם ואחרים משמעותיים באמצעות טכניקות הלקוחות מעולם התיאטרון. 

באמצעות משחקי תפקיד הפסיכודרמטיסט עוזר לאנשים להעלות על פני השטח מצבי חיים שהיו זמן רב  סגורים במרתפי נפשם, וע"י כך לשחרר הרבה לחץ נפשי שהיה קשור בם.  בכך מתחיל תהליך של ריפוי טבעי של הנפש.

משמעות השם פסיכודרמה הוא: הנפש בפעולה. (פסיכו ביוונית =נפש , דרמה ביוונית=פעולה.)

המוטו של הפסיכודרמה הוא "אל תספר לי-תראה לי", והמשתתפים "מציגים" בפני הקבוצה את ה"סיפור" שלהם. מכיוון שפסיכודרמה מביאה את הגוף, הנפש והרגשות לפעולה בבת אחת, היא יכולה להיות חזקה יותר מטיפול מסורתי בדיבור בלבד.  ד"ר מורנו אמר ש"הגוף זוכר את מה שהמוח שוכח". על ידי הבאת הגוף לעבודה טיפולית ─ באמצעות תנועה, מחוות, צליל ופעולה ─ ניתן ליצור קשר עם זיכרונות וחוויות שאינם נגישים למודע שלנו. העלאת מידע זה יכולה להועיל בריפוי פסיכולוגי ורגשי: זה מאפשר לנו גישה לזיכרונות שעלינו לעבוד דרכם, כמו גם גישה לכוחות ומשאבים פנימיים שאולי איבדנו קשר איתם. מהבחינה הזאת פסיכודרמה היא גישה הוליסטית. היא מערבת את הגוף, הפעולה, הרגש והמחשבה. 

פעולה פסיכודרמטית יכולה לעזור לאדם להגיע לתובנה לגבי בעיה שהוא מתמודד איתה, לבטא רגשות, להשלים פעולות בלתי גמורות וללמוד דרכי התנהגות חדשות ומספקות יותר. למרות שהיא מתורגלת בדרך כלל בקבוצות טיפוליות, פסיכודרמה יכולה לשמש גם בטיפול פרטני, בחינוך, באימון מיומנויות ובפיתוח ארגונים.

מחקרים של הזמן האחרון מוכיחים שהפעילות הפסיכודרמטית, כמו גם שיטות ריפוי אחרות שמערבות אומנות, עוזרות לחווט במוח שבילים חדשים ש"עולים" על רישומן של החוויות הישנות ויעילותה מוכחת  במצבים בהם שיחה בלבד הגיע למבוי סתום.

נקודת המוצא של הפסיכודרמה היא הספונטניות, שד"ר מורנו האמין שהיא אנרגיה בלתי מוגבלת הזמינה לכולנו. הוא הציע שספונטניות דומה לניצוץ של הטרנסצנדנטי הטמון בכל אחד מאיתנו. באופן רשמי יותר, מורנו הגדיר ספונטניות כ: תגובה חדשה למצב ישן או תגובה נאותה למצב חדש. במילים אחרות, לעתים קרובות אנו מתמודדים עם מצבים חדשים בחיים, ועלינו לפעול. זה כרוך בחקירה, ניסוי ואימפרוביזציה. הספונטניות שלנו היא שמאפשרת לנו לראות דרכים חדשות ורעננות לעשות דברים שתורמים למטרות שלנו ושל אחרים.

מושג מפתח נוסף העומד בבסיס הפסיכודרמה הוא האמונה של ד"ר מורנו שכולנו עוזרים אחד לשני.  יתר על כן, מורנו האמין שכל מה שנלמד בקבוצה -ומשפחה היא הקבוצה הראשונה שהשתייכנו אליה ולמדו בה דברים שקידמו אותנו וגם דברים שחסמו אותנו- חייב "להיפרם" בקבוצה. הוא פיתח את השיטה המיוחדת שלו לפסיכותרפיה קבוצתית, המשתמשת בטכניקות פעולה, כדי לקדם ריפוי אישי וקולקטיבי.

ד"ר מורנו התבסס על המטאפורה והשיטות של התיאטרון, ודחה את המודלים הפסיכיאטריים המבוססים על הפתולוגיה של זמנו. הוא השתמש במושג התפקיד כמבנה-ליבה בתורת האישיות שלו והיה אחד התומכים המוקדמים בגישה ההתייחסותית להבנת אישיות ויחסי אנוש.

זרקה מורנו רעייתו ושותפתו של מייסד השיטה ד"ר מורנו, טענה כי בכל אדם קיים מרכז ריפוי אוטונומי ותפקידו של הפסיכודרמטיסט אינו "לתקן" או "לרפא" את האדם אלא לאפשר לו להתחבר מחדש למרכז הריפוי האוטונמי של עצמו באמצעות השיטה האפקטיבית של הפסיכודרמה שכל מי שהתנסה בה מתאר אותה כפלא ממש, והשינוי שהיא מחוללת מתרחש לא פעם אחרי מפגש בודד בלבד.