על הערך של כתיבה רפלקטיבית משולבת פסיכודרמה
את יומן ה כתיבה הראשון שלי קיבלתי מאבא שלי בגיל 7 ועד היום אני שומרת אותו, עם כריכת העץ שלו והכתב הילדותי המעוגל שלי כילדה. תמיד אהבתי לכתוב. בהתחלה ליומן אישי, רק לעצמי, זה עזר לי לרוקן דברים מהלב ולארגן את המחשבות שלי, ואחר כך גם באופן יותר מקצועי. יש כמה סוגי כתיבה ויש הבדלים […]
השילוב בין NLP ופסיכודרמה בשירות הפרוטגוניסט
שיטת ה-NLP פותחה בארה"ב על ידי ג'ון גרינדר, בלשן, וריצ'רד בנדלר, פסיכותרפיסט ומומחה מחשבים. הם התחילו להתבונן באנשים המצטיינים במיומנויות התקשורת שלהם ועשו זאת באופן אינטואיטיבי ובכישרון רב. בנדלר וגרינדר הניחו שאם הם יוכלו לנתח את ההתנהגות האינטואיטיבית ולארגן אותה בתיאוריה, יהיה להם "מפתח" למיומנויות תקשורת/טיפול טובות יותר והם יוכלו ללמד אותה לאנשים אחרים. בין […]
לפרשת השבוע קדושים: למה להיות קדושים?
הפסוק הראשון שפותח את פרשת "קדושים", לקח את תשומת ליבי ואני מבקשת להציף כמה שאלות שהוא מעורר: וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ יט' 1-2 מאוחר יותר בהמשך הפרשה, ההוראה ניתנת שוב, בשינוי קל: וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם […]
לפרשת השבוע "אחרי -מות": השעיר לעזאזל
האם מישהו מכם חווה פעם בחייו חוויה של להיות "שעיר לעזאזל"? אני זוכרת את השנה הראשונה שלי בלימודי הפסיכודרמה בארה"ב, הייתי ה"זרה" היחידה בתוך קבוצה מקומית, הישראלית היחידה בתקופה שבה המדיה האמריקאית הציגה את ישראל בצורה לא מחמיאה. למרות האנגלית הטובה שבפי עדיין לא הסתגלתי לקצב דיבור מהיר ולא הספקתי עוד להפנים את גינוני התרבות […]
זיכרון ילדות: ליל הסדר
כמו חץ פגעו דבריה בנקודה רכה בלב שלי, נקודת הכמיהה. "ליל הסדר בשבילי זה כששתי המשפחות שלי משני הצדדים יושבות יחד ופעם בשנה אנחנו הופכים למשפחה אחת גדולה ומאוחדת" זה היה משפט שנאמר ע"י בחורה שישבה לידי במעגל שבו נשאלו המשתתפים "מהו ליל הסדר בשבילך". משפחה אחת גדולה ומאוחדת. איזו אוטופיה. האם אי פעם הרגשתי […]
סיפור מקרה 2: בעקבות ביבליודרמה על מיתוס יציאת מצריים
יש משהו בנרטיב של סיפור יציאת מצריים שהוא אוניברסאלי ומדבר אל כל אדם בעומק העומקים של הנפש: יציאת הנפש לחופשי מההגבלות והאיסורים של האגו, התקרבות לייעוד אמיתי שלי, היכולת לזהות את הקול הקטן בתוכי שיודע את האמת שלי. בחרתי לשתף אתכם בסיפור- מקרה נוסף, של משתתפת בקבוצת ביבליודרמה (פסיכודרמה של סיפור) על סיפור יציאת מצריים: […]
סיפור-מקרה: יציאת מצריים
אחרי סדנת הביבליודרמה על סיפור יציאת מצריים, דייויד ביקש להציג על הבמה את הסיפור האישי שלו כפרוטגוניסט בפסיכודרמה. הוא בחר להעלות סצנה שבה השתתפו בני המשפחה שלו: אבא, אמא ואחיו, בתקופה שבה היה הוא היה צעיר והוא נתן למשתתף שמילא את תפקיד אביו, להחזיק ב"ארכיטיפ" של פרעה (הארכיטיפ סומל ע"י בובת יד). כשהחליף תפקיד עם […]
לפרשת-השבוע מצורע: מה קורה כשהחיוניות מתה?
המילה טמא או טומאה מעוררת בנו אי נחת ברמה הפיסיולוגית ממש, כי רובנו מקשרים אותה עם משהו מגעיל, מלוכלך, שיש להתרחק ממנו. האמנם? בואו נבדוק את העניין לעומק. בפרשת מצורע שממשיכה למעשה את פרשת "תזריע" מן השבוע שעבר (בשנה לא מעוברת הן נקראות יחד) המילה הזו ממשיכה לככב. בשתי הפרשות מתוארים מצבים בהם אדם מנוע […]
לפרשת השבוע "תזריע": למי קראת טמאה?
שם הפרשה לקוח מן הפסוק הראשון: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃ וביום הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃ וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טׇהֳרָ֑הֿ בְּכׇל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טׇהֳרָֽהּ׃ וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טׇהֳרָֽהֿ׃ כל החלק […]
לפרשת השבוע שמיני: רגע האמת
איך מרגיש שחקן כשהסתיימה החזרה הגנרלית והוא עומד לעלות לבמה להצגה הראשונה לפני הקהל? איך מרגיש מי שבנה ותיכנן פרויקט ביום הראשון שהוא עומדת להיות מיושם במבחן המציאות (הרכב החדש יעלה על הכביש, המטוס יעשה את טיסת המבחן שלו, פרויקט הבניה הסתיים ונכנסים לגור בבית החדש וכד')? רגע האמת מגיע. ורגע האמת הוא היום השמיני. […]