מדוע הוא התמהמה? : לפרשת וישלח 2025
ש אנשים (אני ביניהם…) שלפני שהם יוצאים את הבית הם נזכרים פתאום בכל מיני דברים שהם צריכים להספיק דקה לפני שהם עוזבים, או כשהם כבר נוגעים בידית הדלת והמפתח ביד- הם נזכרים פתאום במשהו ששכחו (מטריה, ספר או דבר-מה אחר), חוזרים לאחור כדי לקחת, ובקיצור-יוצרים עיכוב ומתמהמהים לעזוב את הבית. ויש אנשים שאצלם זה בדיוק […]
המגדלור שנדלק באמצע החושך: לפרשת ויצא 2025
לפעמים רגעי הבהירות מגיעים דווקא כשהכול מתפרק — באמצע מעבר, בחוסר ודאות, בשדה לא מוכר. שם משהו פנימי נפתח. מי מאיתנו לא חווה לפחות פעם אחת בחייו יציאה מהבית, אל הלא נודע? יש משהו בחוויה של היציאה שגורם ל"אני" להיטלטל, להשיר חלקים שאולי כבר לא רלוונטיים ולהתארגן מחדש סביב האפשרויות החדשות. היציאה הפיסית מהמקום שאתה […]
לוותר על נזיד עדשים-לפרשת תולדות 2025
לפרשת תולדות 2025 האם אי פעם מצאת את עצמך מוותרת על משהו עצום, משהו שיכול לשנות את מסלול חייך, בשביל… בשביל נזיד עדשים? כי בואי נודה באמת, עמוק בפנים, בכולנו קיים ייצוג פנימי של עשיו. כולנו מכירות את התחושה הזו. את מותשת. סחוטה. אולי רעבה עד כאב, אולי סתם מרוקנת מיום ארוך, משבוע אינטנסיבי, או […]
על זיכרון טראומטי שמשכפל את עצמו ועל בחירה מחדש: לפרשת "וירא" 2025
האם אי פעם חווית תחושה מוזרה של "דז'וו"? רגע שבו נדמה כאילו אתה חי מחדש סצנה מהעבר? משהו בתוכנו יודע שזיכרון טראומטי לא באמת נעלם. הוא מתחבא בפינות נסתרות של הנפש, ממתין לשעת כושר. וכשאנחנו לא מעזים להתבונן בו ישירות, הוא יוצר לעצמו תסריט חדש במציאות, סצנה דומה, כדי להכריח אותנו לשחק את התפקיד שוב. […]
לפרשת לך-לך 2025 בקריאה רפלקטיבית: הקולות שבלב ובחוץ
דמייני לעצמך את אברם, עומד שם ושומע קול. "לך-לך", הוא אומר לו. "עזוב הכול. ארצך, מולדתך, בית אביך. בוא איתי אל הלא נודע, אל ארץ שאראה לך" (ויש פרשנות הגורסת שה "לך" השני, מכוון את אברם ללכת אל הפנימיות של עצמו) האם הקול האלוהי היה קול שהגיע מבפנים, ממעמקי נשמתו, או שמא ציווי חיצוני שהדהד […]
לפרשת נוח 2025 בקריאה רפלקטיבית-מקום שקט לנוח בו
לפרשת נוח 2025 נוח. שמו לבדו היה משא כבד מנשוא. זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה (בראשית ה') אמרו הוריו, "זה יביא לנו מנוחה מהאדמה המקוללת". תארו לעצמכם את הציפייה העצומה. לגדול כשאתה אמור לתקן את חטאי הדורות, לכפר על רוע העולם, להציל את האנושות. איזו אחריות בלתי אפשרית הוטלה על כתפיים […]
לפרשת "וילך" 2025- צעד אחרון על הבמה
גרגירי החול האחרונים נושרים בשעון חייו של משה. הלב שלו אולי מחסיר פעימה, אבל הוא אינו מתכנס בזיכרונות, ולא מאפשר לחוויית הפרידה מהחיים להשתלט עליו, משה פשוט ממשיך ללכת. "וילך משה" – מילים פשוטות שמכילות עולם שלם של תעוזה, של מרכוז, של נחישות ושל נאמנות. רוב בני האדם, באופן טבעי, היו נאחזים ברגעי חייהם האחרונים […]
לפרשת השבוע "ראה" 2025- המדריך העתיק ביותר לחיי שפע
הרבה לפני שהמונח "התפתחות אישית" בכלל הומצא, כבר לפני אלפי שנים, בפרשת "ראה", משה רבנו הניח בפנינו תוכנית פעולה ברורה לחיים מלאי ברכה ושפע והיא רלוונטית היום יותר מתמיד. זה לא עניין של "להיות אדם טוב" באופן כללי, אלא של בחירות קטנות, מודעות ויומיומיות ש מתרחשות בכל רגע נתון ומעצבות את המציאות שלנו. למשל: איך […]
לפרשת "שלח" 2025: מילים בראיה רלוונטית לחיינו
כשהתותחים רועמים- המוזות שותקות… ובאמת היה לי קשה השבוע להתחבר בתוכי להשראה כדי לכתוב משהו מקורי וייחודי לפרשת השבוע. ואז נתקלתי בפוסט שכתבה חברה יקרה בפייסבוק, (תודה אנט אשר) והרגשתי שהוא ממש מדבר אלי ומחבר אותי לפרשת השבוע במילים שרלוונטיות להיום! הנה הוא כלשונו: ״יום שלישי למלחמה שלא ביקשנו. שוב ימים שלמים שעוברים אליי בגלגול בפיד, […]
לפרשת השבוע "בהעלותך" 2025-בראי המציאות העכשווית
בבקר שאחרי לילה טרוף שינה מריצות לממ"ד אני מרגישה איך העיניים שלי רוצות לסגור "תריסים" וסוף סוף לאפשר לגוף שלי את השינה הטובה שנמנעה ממנו בלילה, אבל אני שומעת זמזום קטן של מנוע נסתר שלא מאפשר זאת: " תישארי בכוננות…לא ינום ולא יישן… stay alert" אני בטוח לא היחידה שמרגישה ככה. פתאום אני קולטת שזו […]