האם אדם וחווה ניסו אי פעם לחזור לגן עדן?

בסיפור בראשית שקראנו היום, אדם וחווה מגורשים מגן עדן, ואלוהים מציב בפתח הגן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, כדי למנוע מהם לחזור.

ואני שואלת את עצמי: האם זו באמת הסיבה שהם לא ניסו לחזור?

לעניות דעתי, לא.

אני אוהבת לחשוב שבשלב מסוים הם השלימו עם העובדה שהם לא יחזרו לגן עדן.

הם הבינו שגן העדן שהיה להם שוב אינו בהישג יד, ובמקום להביט לאחור, הם הפנו את מבטם קדימה-לראות מה  הם יכולים לעשות עם המציאות החדשה שנכפתה עליהם

ואיך אפשר להפוך את הארץ- המקום אליו נשלחו, לפיסת גן עדן משלהם:

הם הולידו ילדים, הקימו משפחה, עיבדו את האדמה ולמדו להפיק ממנה חיים.

הם נתנו לבנם קין לעבוד את האדמה  ולייצר גן  חדש שמפיק ״פרי אדמה״, והבל הופקד  על הצאן ועל רבייתו.  

הם עסקו בלטפח ולהרבות את  מה שקיבלו לידיהם- לא בלהתרפק על העבר ולא בלהתלונן על המציאות בהווה.

הם לא ניסו לשחזר את גן העדן שאבד. הם יצרו משהו חדש, בתנאים החדשים שניתנו להם.

ואולי זה השיעור הגדול שאני לוקחת מהסיפור הזה:

לא תמיד אפשר לחזור אל מה שהיה. אבל כמעט תמיד אפשר להתחיל ליצור משהו חדש ממה שיש.

כמה אנרגיה אנחנו משקיעים לפעמים בגעגועים למה שאבד, בכעס על מה שהשתנה, או במשאלה שהכול יחזור להיות כפי שהיה.

וכמה אפשרויות חדשות עשויות להיפתח בפנינו כשאנחנו מפנים את האנרגיה הזאת ליצירה, לצמיחה, לחיים שעוד מחכים לנו.

אולי גן העדן הבא שלנו לא נמצא מאחורינו, אלא דווקא במה שעוד ניצור.

שבת שלום!

המנדלה של האמן איתן קדמי