אם היום, 11 שנה למות אימי, אני כותבת עם דמעות של געגוע בגרון, געגוע לזיכרונות הטובים שאספתי ממנה-זה מעיד עלי שבתוכי הגעתי ל"ארץ המובטחת"! שהצלחתי לנוע מהמקום של 10 המרגלים שרואים את החסר- למקום של כלב ויהושוע שרואים את הטוב-בכל שקשור ליחסים שלי עם אמא שלי. דבר תורה זה מוקדש לזכרה:

הפסוק בפרשת  שלח־לך שמשך את עיני השנה:  "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם."

אילו למשה הייתה גישה יותר טיפולית -אולי בשומעו את תגובתם, הוא היה מגיב אחרת , הוא היה שואל אותם רק דבר אחד:

האמנם?  האם אתם בטוחים שזו האמת?

המרגלים  יודעים מה הם עצמם הרגישו. הם יודעים שהם ראו את עצמם קטנים, חלשים וחסרי סיכוי. אבל מאין להם לדעת כיצד ראו אותם האחרים? איך המרגלים יודעים מה חשבו עליהם הענקים?

האם יש סיכוי שזו מחשבה שאינה נכונה?

הבעל שם טוב נהג לומר "אדם נמצא במקום שמחשבתו נמצאת"-אלו 10 המרגלים

ונינו ר' נחמן המשיך ואמר: "ולכן כדאי שהמחשבות שלנו היו במקום שאנו רוצים להיות"-אלו כלב ויהושע.

המחקר המודרני טוען שלבני אדם יש בין  12,000-60,000 מחשבות ביום

80% מהן  הן מחשבות שליליות- ומופנות כלפי עצמם!

נדמה שהפסוק חושף כאן אמת אנושית עמוקה: פעמים רבות אנחנו משליכים על העולם את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו.

כאשר אנחנו מרגישים קטנים – נדמה לנו שכולם רואים אותנו קטנים. כאשר אנחנו מטילים ספק בעצמנו – נדמה לנו שגם אחרים מטילים בנו ספק.
וכאשר הפחד משתלט, הוא משנה גם את האופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות.

כל  12 המרגלים ראו את אותה הארץ:

כולם ראו את הפירות המשובחים.
כולם ראו את הערים המבוצרות.
כולם ראו את הענקים.

העובדות היו אותן עובדות.

ההבדל היה בסיפור שסיפרו לעצמם. עשרת המרגלים ראו מכשולים. הושע וכלב ראו אתגרים.

עשרת המרגלים ראו סיבה לוותר. יהושע וכלב ראו סיבה להתגייס.

הפער לא היה במה שנמצא מחוץ להם- אלא במה שהתרחש בתוכם. ואולי זו אחת המתנות הגדולות של הפרשה עבורנו .היא מספקת לנו הדרכה להתבוננות עצמית.

לכל אחד מאיתנו יש "ארץ מובטחת" משלו: חלום שאנחנו רוצים להגשים, צעד שאנחנו רוצים לעשות, שינוי שאנחנו מבקשים לחולל בחיינו.

ובדרך אליה תמיד יעמדו "ענקים". לפעמים אלה נסיבות החיים.
לפעמים אלה קשיים אמיתיים. ולפעמים הענק הגדול ביותר הוא הקול הפנימי שלוחש:
"את לא מספיק טובה." "את לא ראויה"
"זה גדול עלייך."
"אין סיכוי."

הפרשה מזמינה אותנו לשאול לא רק אילו ענקים עומדים מולנו, אלא גם לאיזה קול אנחנו בוחרים להקשיב .

לקול המרגלים המפוחדים? או לקול של יהושע וכלב שבתוכנו – הקול שיודע לראות את הקושי, אך אינו מוותר על התקווה.

השבת אני מברכת אותנו שנצליח להקשיב לקולות של יהושוע וכלב בתוכנו ואפילו מזמינה את האמיצים שבנו-להתבונן ולשאול את עצמנו- מה הקול של כלב ויהושוע אומר לי היום?