התפנית הגיעה דווקא מתוך עבודה עם סיפור עתיק, כמעט נשכח, ששימש לה מראה.

באותו רגע, נחשפה בפניה אמת כואבת: "לסלוח מהר" לא היה רק הרגל, אלא מנגנון הישרדות שהפך לכלא.

היא ראתה כיצד ויתרה על עצמה שוב ושוב, בנתה חומה של שתיקה סביב פגיעותיה. הרגע הזה, בו התבהרה לה המציאות הפנימית, היה נקודת אל-חזור.

עד אז במשך שנים ארוכות, היא חיה תחת צל של שתיקה. הכעס, תחושת העוול – כל אלו נקברו עמוק בפנים, מוסווים תחת מסכה של "הרמוניה משפחתית".

היא פחדה שהבעת רגשותיה האמיתיים תמוטט את הקשרים היקרים לה מכל, ולכן בחרה לשאת את נטל האשמה על כתפיה, להקריב את קולה הפנימי למען אהבה.

זו הייתה בחירה מכאיבה, אך נדמה היה שאין דרך אחרת.

כמה פעמים אמרת לעצמך "זה לא נורא", כשבפנים בערו בך כעס ותסכול?  כמה פעמים חייכת, למרות שהרגשת שאת על סף פיצוץ?

נשים רבות לומדות מגיל צעיר לדחוק את הכעס, להפוך אותו לשקט פנימי כבד, כי "זה לא יפה לכעוס" או "זה לא יעיל".

אני רואה את זה שוב ושוב בקליניקה שלי:

נשים מוכשרות, חזקות, מנהיגות – שנושאות עליהן משא רגשי בלתי נראה. הן מנהלות קריירה, משפחה, מערכות יחסים, ותמיד דואגות לאחרים.

אבל בתוך תוכן, יש קול קטן שמתחנן לשקט אמיתי, לשחרור הכעס שהצטבר,  לתסכול שנדחק הצידה.

השקט החיצוני שאת יוצרת לא צריך לבוא על חשבון השקט הפנימי שלך. אני מאמינה שלכל אחת מגיעה הזדמנות לחיות חיים קלים יותר, מלאים יותר

מחוברים יותר לעצמה.

בקליניקה, אני מלווה נשים במסע אישי, עדין ומעצים, שבו אנחנו משלבות כלים מגוונים כמו NLP, פסיכודרמה וכתיבה רפלקטיבית.

זהו תהליך שמאפשר לגלות דרכים חדשות להתמודדות, לשחרר את מה שכבר לא משרת, ולחזור לשלווה פנימית אמיתית.

לא מדובר בשינוי מהותי של מי שאת, אלא בהעצמה של החוזקות הקיימות שלך,  ובמתן לגיטימציה למרחב שבו תוכלי להיות פשוט את – משוחררת וקלה

אני כאן כדי להזכיר לך שאת לא לבד, ושיש דרך לשחרר את העומס.