כבר 500 ימים שהמבט שלנו מופנה החוצה, וזה טבעי ומובן. יחד עם זאת חשוב שנזכור לטפח גם את המבט פנימה, לתוך עצמנו, מבט שרואה אותנו בעומק העומקים שלנו, שמתבונן ומעניק משמעות למתרחש בתוכנו ומצמיח אותנו.
"כל הדברים שאיננו מרשים לעצמנו לדעת (על עצמנו) גורמים לנו להיות זרים לעצמנו" – גלית אטלס
איך אפשר להכיר את עצמנו טוב יותר? איך מגלים את החלקים שמסתתרים בנו או שאנחנו מפחדים לפגוש? אחד הכלים הכי חזקים לזה הוא פשוט – כתיבה רפלקטיבית.
בכתיבה יש שלושה סוגים עיקריים:
- כתיבה תיאורית – זה כמו יומן – רושמים מה בדיוק קרה: לאן הלכנו, מה עשינו, מי היה שם, מי אמר מה למי. זה כמו תיעוד וידאו של החיים שלנו שעוזר לנו לזכור ולארגן את החוויות בסדר ברור.
- כתיבה אקספרסיבית – כאן אנחנו מדברים על הרגשות והמחשבות שלנו. זו הכתיבה ש"מוציאה קיטור" – מה הרגשתי? מה חשבתי? איך זה השפיע עלי? זה כמו לשחרר לחץ מסיר.
- כתיבה רפלקטיבית – זה כמו להיות הבמאי שמסתכל על הסרט של החיים שלו מרחוק. כאן אנחנו מתבוננים על החוויה ומהרהרים: מה אני לומד/ת מזה? איך זה משתלב בחיים שלי? כאן קורה הקסם – התובנות, ה"אהה!" רגעים, ההרגשה שמשהו השתנה בתוכנו.
בסדנאות הכתיבה שאני מנחה (כתיבה מרפאה/ משולבת חילופי תפקיד עם דמויות מסיפור), אנחנו עובדים עם סיפור מסגרת, לרוב אחד מסיפורי המיתוס המקראיים.
הסיפור עצמו מחליף את החלק התיאורי, ואז אני מזמינה אותך להיכנס לנעליים של הדמות – לכתוב בגוף ראשון מה היא מרגישה או חושבת ברגע מסוים (זה החלק האקספרסיבי).
אחר כך אנחנו עוברים לחלק המתבונן – כשאני מבקשת ממך לחזור להיות את, ולבדוק: "האם משהו ממה שכתבתי בתור הדמות מתחבר לחיים שלי?"
רוצה להרגיש מחוברת יותר לעצמך? לפתח מבט חומל ואוהב על החיים שלך? לבטא את האותנטיות שלך ולחזק את החוסן הנפשי? הצטרפי אלינו עכשיו!
אפילו תרגול אחד יכול לפתוח דלת חדשה לעולם הפנימי שלך.
ביום ראשון הקרוב אני מנחה סדנה מקוצרת בזום, שבה נתרגל את התהליך הזה יחד. זו הזדמנות נדירה לחוות את הכוח של הכתיבה הרפלקטיבית במחיר מזערי (כמעט במתנה!)