וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃

וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃

וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃

וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃

וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃

וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃

באקספוזיציה של פרשת "ויצא" אותה קראנו השבת מתחוללת תנועה רב כיוונית שמשכה את עיני:  תנועה אופקית (לצאת-לשוב) אנכית ( לעלות-לרדת) ותנועה סיבובית ( יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה)

ויש תנועה נוספת, אחרת, תנועה פנימית שמתרחשת בתוך יעקב, שעליה אני רוצה לשים את הזרקור שלי, וזו התנועה מכיווץ להתרחבות, מחרדה לביטחון ואמון מחושך לאור.

יעקב, בחור צעיר שמעולם לא עזב את ביתו, אהב לשבת באוהל, לבשל, להיות צמוד לסינר של אמא שלו, נאלץ בעל כורחו לנטוש את הבית הבטוח ולברוח על נפשו כשהוא מקבל מסר סותר מההורים שלו:

אמא אומרת לו "לך ברח,"(ללכת כדי לברוח ממשהו) ואבא אומר לו "לך קח" (ללכת כדי להשיג משהו) שזו תנועה הפוכה לגמרי.

מה אולי הוא מרגיש עם ההבטחה שקיבל  מאימו "עלי קללתך בני" ועכשיו בזמן אמת היא לא יכולה להגן עליו, ומבקשת ממנו לשלם את המחיר בעצמו ולברוח מהבית.

מה אולי הוא מרגיש עם המסר מאביו שמורה לו ללכת אל גורלו, למצוא לעצמו אישה ולהקים משפחה- אבל הרחק מהבית.

עם איזו הרגשה הוא יוצא מהבית, בלי "ווייז" שיכול להראות לו את דרכו לחרן, לבדו בדרך לא דרך, רק במקלו ובתרמילו?

אני משערת שהוא מרגיש פחד גדול והסופר המקראי מיטיב לבטא זאת  באמצעות התיאור של החשיכה שנופלת פתאום  "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". איך שהוא הגיע לתחנה הראשונה בדרך-כבה האור.

מהם העוגנים שיעקב נאחז בהם ושעוזרים לו להתגבר על הפחד?

העוגן הראשון הוא המסר שהתגלה לו בחלום, והמילים שהוא שומע "לא אעזבך". איזה מסר חזק!

בקורס למטפלים ב NLP  המיועד לטיפול באנשים במצבי טראומה שהשתתפתי בו השנה, למדתי שהדבר הראשון שעושה ה"מציל" או המסייע, הוא לומר לניצול "אני פה איתך" לא אעזוב אותך עד ש…

את העוגן השני יעקב  פוגש ליד הבאר, בדמותה של רחל. פתאום הוא רואה את האישה שאיתה הוא יבנה בית חדש ויקים משפחה חדשה, ואולי משהו בתוכו נרגע, הוא מבין שאבא שלו לא גירש אותו מהבית בתואנת שווא משום שכעס על התרמית שלו,  אלא שהוא באמת התכוון למה שאמר- והנה האישה המיועדת נקרית על דרכו ונכנסת ישר לליבו, והדמעות שלו הן אולי דמעות של הקלה, ההקלה שמרגיש הניצול, שעובר מהחושך לאור שמצליח לגבור על הפחד. הוא יכול עכשיו לדמיין לעצמו ולראות את תמונת העתיד שלו בצבעים ורודים.

ואני מבקשת לברך את כולנו שנזכה למצוא את העוגנים שלנו ברגעי מצוקה ופחד, שנהיה מסוגלים לראות בעיני רוחנו את התמונה העתידית החיובית, ולחוש את התנועה קדימה.

ושנזכה לראות גם את החטופים שלנו שבים מהחושך לאור.

תרגיל לכתיבה עצמית:

כתבי בכתיבת רצף מבלי להניח את העט מהנייר למשך 5 דקות לפחות על אחד מהנושאים הבאים:

1. ממי בחייך היית רוצה לשמוע היום את המסר "לא אעזבך"?

2. מהם העוגנים שלך כאן ועכשיו שמאפשרים לך להיאחז בם כדי "לעלות" , "להתרחב"  לשמור על תנועה קדימה?

הצילום של רונית בן ארי