הנה  מחשבות שעברו לי בראש על הסמלים המטאפוריים הרלוונטיים לנו בסיפור נוח  בעקבות הקריאה בשבת זו בפרשת השבוע נוח, עם סיפור המבול הידוע אותם אני מבקשת לחלוק איתכם:

מבחינה ספרותית המבול והסערה יכולים להעיד על סערה פנימית שמתחוללת בנפשו של גיבור הסיפור, חוויה של הצפה רגשית, של אבדן תחושת הזמן, תחושה שאין מקום בטוח, של חוסר אחיזה בקרקע ושל בדידות. חוויות שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתן בימים אלו. הסתגרות בתיבה כהגנה מפני הסערה בחוץ- יכולה להזכיר לנו את "המרחב המוגן" שלנו.

השימוש במילה "תיבה" הוא מעניין- תיבה היא מיכל, מעין קופסא (לא כלי שייט) שיכול לצוף על פני המים (לא לשוט) כלומר יש פה אלמנט של חוסר שליטה ונכונות להתמסר לאיתני הטבע, למבול, לחסדי אלוהים מתוך עמדה של ענווה (תודה ל ר' אלישע וולפין על ההארה הזו) .

מעניינת מאד גם ההוראה" צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה" (בראשית ו' 16)

נוח מקבל הוראה לבנות לתיבה צוהר מלמעלה.

הפרשנים התעכבו על המילה צוהר, שהיא מילה יחידאית בתנ"ך (כלומר שמופיעה רק פעם אחת  ויחידה בתנ"ך ועל כן הפרשנות שלה אינה חד משמעית) ומאחר והיא מזכירה את המילה "זוהר" הם הניחו שמדובר אולי באבן מיוחדת וזוהרת, שמאירה את התיבה.

פרשנות אחרת מדברת על סוג פתח קטן שדרכו יכול האור להיכנס- אבל פרשנות זו קצת בעיתית כי כל פתח שהוא היה עלול להכניס מים לתיבה.

כשאני חושבת על התיבה ועל המבול כסמלים מטאפוריים, ומנסה לקחת מהם משמעות רלוונטית לחיינו כיום, עולות לי השאלות הבאות:

-איזו תיבה מטאפורית אני יכולה לבנות לעצמי כדי "להינצל" מה "מבול" סביבי ולהחיות את נפשי?

– מהו הצוהר,  מהי נקודת האור שאני יכולה להיאחז בה ב"תיבה" שלי שצפה על מים סוערים?

מוזמנים להמשיך את המשפטים הללו בכתיבת בכתיבת רצף בזמנכם החופשי,