את באמת מאמינה בזה, אמא? שואל הבן שלי בהפגנת ביטול מוחלטת.

כן.  אני מאמינה באסטרולוגיה.  במדע האסטרולוגיה שמסתמך על נתונים מדוייקים.

ואתמול צדה עיני את ההודעה הבאה (של האסטרולוג תומר)

"מרקורי מסיים את הנסיגה שלו בטלה שהתחילה ב 1 באפריל וגרמה להמון בעיות תקשורת ועיכובים. ההשפעה של הנסיגה משתחררת בהדרגה ככל שהכוכב מתעורר מהתרדמת שלו וחוזר למהירות הרגילה שלו ב 5 במאי"

וזה בהחלט גרם לי להיאנח בתחושת רווחה, כי האמת שממש הרגשתי נתק בכל מה שקשור לתקשורת בחודש האחרון.

ובמה עוד אני מאמינה?

אני מאמינה שסיפורי התורה שנמסרו לנו אינם רק סיפורים אמוניים, ספרותיים או

הסטוריים, אלא מסרים פסיכו-רוחניים שכשמגלים את משמעותם, כשלומדים לקרוא

אותם בעין שרואה דרך הערפל, מגלים דברים שרלוונטיים להתפתחות האישית שלנו כיום

האם קרה לכם בחייכם שחוויתם לאחר מעשה, שאלוהים ״עבר״ כאן?

ש ״יד אלוהים״ הייתה בדבר?

שבדיעבד הבנתם שמשהו שהתרחש בחייכם היה בבחינת התערבות אלוהית?

( בספרות לפעמים מכנים זאת ״דאוס אקס מכינה״- פתרון של האלים)

למשל: סינכרון מדהים, מהלך שכביכול קרה באופן ניסי וכדומה.

בפרשת ״כי תישא״ שקוראים בה מחר בשבת של חול המועד פסח,

משה מבקש לראות את אלוהים פנים אל פנים ומסורב ״כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי"״

אבל, אלוהים מסכים למעין פשרה ואומר למשה:

אני אסתיר אותך בנקיק של סלע, אכסה את עיניך ואעבור לפניך, כך שלא תהיה מסוגל לראות אותי, אבל אחרי שאעבור- תראה אותי מאחור.

"וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כׇּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ… הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, וְנִצַּבְתָּ עַל־הַצּוּר על הסלע]. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד־עׇבְרִי, וַהֲסִרֹתִי אֶת־כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת־אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ".

בחיים שלנו אנחנו הרבה פעמים כמו משה, נמצאים בנקיק הצור, בחושך, בעיניים מכוסות, ללא יכולת לראות את אלוהים כשהוא עובר לידינו.

רק אחר כך, לאחר מעשה, אנחנו נוכחים ב ״שובל״ שלו.