בתום השבוע הרביעי למלחמה-מה עוזר לך להשאיר את הראש מעל פני המים?
אנשים בוחרים בדרכים שונות להתמודד עם המצב, עם המתח, הכאב וחוסר הוודאות. יש שמתנדבים לפעילויות שונות- אם בהתרמה או בהבאת ציוד ללוחמים ולמפונים
או בקטיף ירקות של החקלאים, יש שמנסים לשמור על שיגרה בכל הכוח, יש ששוקעים בצפייה בלתי פוסקת בחדשות, יש שמבקשים פעילות הסחת -דעת
שונות, יש שמסתגרים בתוך עצמם ויש שלא עושים ומרגישים מאד אשמים.
אשְמה / אלי אליהו (2018)
כָּל הַקַּיִץ רָעֲמוּ תּוֹתָחִיםוִילָדִים נָסוּ עַל נַפְשָׁם.
וּמָה עָשִׂיתִי אֲנִי?כָּתַבְתִּי שִׁירִים,בַּלַּיְלָה,לְבַד.
וְלֹא הָיָה בְּכוֹחָםלְהוֹשִׁיעַ,אֲפִלּוּיֶלֶד אֶחָד.
אני מתמודדת עם המצב בהקשבה להרצאות מעניינות באתר "בטיפולנט", ביצירת מנדלות צבעוניות שמעניקות מרגוע לנפשי ועוזרות לי להתמקד (באדיבות איתן קדמי)
בהנחית בהתנדבות של מעגל תמיכה ומתן כלים לחיזוק החוסן הפנימי, ולאחרונה נרשמתי גם לקורס מרוכז לטיפול בחרדה באמצעות כלים חדשים מה NLP,
עם מורי הוותיקים ממכללת רטר.
אבל לפעמים אני מרגישה אשימה על שאני מסתגרת בבועה שלי ושאולי אני לא עושה מספיק!
וכשהמחשבה הזו עולה אני נזכרת שזה לא נכון להשוות את עצמי לאחרים! אני עושה מה שאני יכולה ומתוך אחריות מליאה למשק הכוחות שלי.
כל השוואה שאני עושה היא נכונה רק ביחס לעצמי.
כל פעולה עכשיו לוקחת לי הרבה יותר זמן מהרגיל, ואני זקוקה גם לשעות בהייה או הסחה כדי להתאזן ולהתמלא.
לוקחת נשימה.
אני גם מזכירה לעצמי שלפעמים הירתמות לעשייה קדחתנית היא דרך להימנע מלפגוש רגשות מפחידים, (וזה בסדר, רק כדאי להיות מודע לכך)
ויש משהו שלקחתי איתי מהרצאה מעניינת ששמעתי השבוע בזום על אשמה ואני רוצה לחלוק איתך:
אשמה היא רגש שאנחנו מעדיפים להרגיש על פני רגש אחר, כי הוא נותן לנו אשליה מסוימת של שליטה דרך מחשבה שיכולתי (או שאני יכולה) אפילו בדמיון
לעשות משהו ולא עשיתי. וזה עדיף על פני הרגשה של חוסר-אונים. תחשבו על זה.
אם אתם מעוניינים להצטרף למעגל תמיכה, הקשבה ומתן כלים להתמודדות (בזום)
או אם אתם רוצים לקבל ממני מתנה של תרגילי כתיבה רפלקטיבית לביסוס העוגן הפנימי בהשראת גיבורות המיתוס שלנו-
השאירו לי הודעה ואחזור אליכם.