היום לפני שבוע הייתי בדרכי לירושלים לחגוג את שמחת תורה בהקפות קבליות ובטקס התורה-טארות.

במשך כל השבוע שלפני חיפשתי דרך איך להגיע לירושלים בשבת. ניסיתי לעניין חברות בעלות רכב, פרסמתי בדף הטרמפים של המושבה-וללא הצלחה.

חשבתי לעצמי שכנראה היקום משדר לי מסר שאני צריכה הפעם להישאר בבית. ובכל זאת עשיתי ניסיון נוסף והצלחתי להלהיב חברה שגרה בנתניה.

היא הציעה שאמצא דרך להגיע אליה לנתניה ואז היא תנהג אותנו ברכבה לירושלים. שוב נתקלתי בקשיים אך בסופו של דבר מצאתי נהג מונית שהיה מוכן להסיע אותי מזיכרון-יעקב לנתניה בשבת מוקדם בבקר.

כשירדתי למונית הנהג נראה מודאג. הרדיו שלו היה פתוח, והוא שאל אותי- את בטוחה שאת רוצה לנסוע? ועדכן אותי שלפני חצי שעה החלה מתקפת טילים על הדרום.

התקשרתי לחברה שגם לא הייתה מודעת למתרחש, ולאחר מחשבה קצרה החלטנו להמשיך בתוכנית שהרי ירושלים רחוקה מאד מאזור ההתרחשות, כך חשבנו לעצמנו.

כשכבר היינו ממש קרובות לירושלים קיבלתי טלפון מנכדתי החיילת, סיפרתי לה שאני מגיעה לירושלים ובתגובה היא צעקה "מה??? סבתא תעשי מיד אחורה פנה ותחזרי הבייתה!

יש עכשיו אזעקות גם בירושלים, אנשים במקלטים!"

בעוד חברתי מחפשת מקום להסתובב על מנת לחזור, קיבלנו דיווח על כניסת מחבלים חמושים שרוצחים וחוטפים אזרחים לתוך שטח ישראל בדרום.

בבת אחת הוצפתי בחרדה ובמחשבות על איך לא הקשבתי לכל הסימנים שקיבלתי להישאר בבית.

הצלחנו להגיע הבייתה בשלום ומאותו רגע התהום הלכה ונפערה והחושך כיסה אותה מרגע לרגע יותר ויותר.

הדעת לא מסוגלת לתפוס את גודל האסון ואת עוצמת השבר!

שבר באמון שנתנו במנהיגות שאמורה להגן עלינו, פחד שאין מקום בטוח, חוסר אונים נוכח אי-והודאות המתמשך באשר לגורל יקירים שהיו במסיבה ובנוגע לגורל החטופים,

הכולל אימהות ותינוקות!

בישראל אנחנו מתורגלים, לצערי, למצבי חירום, מלחמה, רקטות, מקלטים, אבל רצח וחטיפה של נשים וילדים בלי הבחנה?

באופן אינטואיטיבי התחלתי בפעולות להגן על נפשי מפני הזוועה. ראשית נמנעתי מלהתמכר לצפייה במסך ה TV ובסרטוני הזוועה שהתחילו להפיץ.

כי המלחמה היא לא רק פיסית, היא גם פסיכולוגית. מטרת הסרטונים הללו היא לזרוע פחד, לחזק את תחושת חוסר האונים ולשבור את הנפש!

צפייה בסרטונים הללו בפירוש שורטת את הנפש שלנו, ומסכנת את הצופים בהם לחוות פוסט טראומה.

שנית, חשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מהקיפאון שאחז בי. והחלטתי להציע להנחות קבוצות תמיכה, חיזוק וקירוב לבבות בזום, בעזרת הכלים המקצועיים שיש בידי.

ההתגייסות של כל כך הרבה אנשים למען החיילים ולמען המפונים הייתה קרן אור גדולה באפלה וחיממה את הלב.

והיום, שבת בראשית, שבוע אחרי קראנו:

וכמו שאמר היום הרב אלישע מקהילת "ואהבת" בזיכרון יעקב: בריאה חדשה מתחילה מחושך ובסופו מגיע האור.

שיגדל ויתעצם האור! אמן!

***

בשבוע הקרוב אנחה בזום מעגלי תמיכה ואציע דרכי התמודדות, חופשי לכולם. מוזמנים להצטרף לקבוצת הוואטסאפ הייעודית שפתחתי לצורך זה ולקבל עדכונים:

https://chat.whatsapp.com/KPtcPoT1e1970lXsgecw2b