האם זכור לך מקרה בחייך שבו נתבקשת ע״י דמות משמעותית לעשות משהו שלא עמד בהלימה עם הרגשתך? זו הייתה השאלה שהמשתתפות בסדנת ראש חודש-נשים ״כותבות מבראשית״

נתבקשו להדהד עליה בתום המפגש השני שהתקיים השבוע בהשראת הסיפור במשפחת רבקה, יעקב, עשיו ויצחק (פרשת "תולדות").

ההתנהגות של רבקה ושל יעקב בהחלט מאתגרת את חוש הצדק שלנו ואת השיפוטיות המוסרית, אבל בואו נהיה כנים עם עצמנו: רובנו יודעים איך נכון להתנהג,

מה צריך ומה מוסרי, ועדיין רבים ״מועדים״.

כמה משפחות אתם מכירים שאמא העדיפה ילד/ אחד או אבא ילד/ה אחת על פני השנייה? כולנו יודעים שזה לא נכון ולא צודק ובכל זאת- זה קורה במשפחות הכי טובות.

בxsbv  עשינו "זום אין" לסצנה בסיפור בה רבקה האמא מורה לבנה יעקב להעמיד פנים בפני אביו הזקן והעיוור שהוא עשיו, הבן הבכור, על מנת שיקבל את ברכת הבכורה.

המשתתפות התבקשו להחליף תפקיד עם יעקב ולכתוב בתפקיד הדמות ובגוף ראשון:

מהם הרגשות והמחשבות שעלו בך כששמעת את התוכנית של אימך, ושלא נתת להם ביטוי בקול?

תגובתו של יעקב בסיפור המקראי היא: "ומה אם ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע" מצביעה על הסתייגות מסוימת.

אני מעלה שאלה- ממה נובעת ההסתייגות שלו? מעצם המעשה או מהתוצאה שלו? התשובה אינה חד משמעית. לפחות לא בעיני. אפשר ואפילו רצוי לפתוח את זה,

ובהמשך להרחיב את נקודת המבט שלנו לסיטואציה שאנו מכירים מחיינו שבהן מה שאמרנו כלפי חוץ היה רק חלק מהאמת, שבה אולי נתבקשנו ע"י דמות משמעותית לנו

לעשות דבר מה שלא היה בהלימה עם ההרגשה שלנו, ולנסות לבדוק מהן האפשרויות שעולות בכתיבה בתפקיד עצמנו.

כשנצליח להביט ללא שיפוט בסיטואציה ורק ננסה להבין מה הניע את ההתנהגות, מה ניהל אותה (במקרה זה את התגובה של יעקב) נגמיש את הנוקשות

המחשבתית שלנו ונאפשר לתובנות חדשות להרחיב את המודעות שלנו. וככל שנרחיב את המודעות שלנו יהיה לנו יותר קל להבין את עצמנו ולזהות את נקודות

עיוורון שלנו.

(במדור סדנאות תוכלו לבדוק מתי נפתח המחזור הבא ולהרשם)