ראש השנה -ראש השינוי
בריאת האדם, על פי המדרש, התקיימה בראש השנה! יום ההולדת הגנרי של האדם הראשון חל בראש השנה. המידע הזה מביא אותי לעיין שוב בסיפור בריאת האדם בספר בראשית.
למעשה יש שתי גרסאות על סיפור בריאת האדם בספר בראשית השונות זו מזו:
סיפור הבריאה הראשון מופיע בפרק א':
אחרי שאלוהים מסיים לברוא את העולם הוא מחליט לברוא אדם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ והוא בורא אדם שהוא אנדרוגינוס: זכר ונקבה כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.
גירסה שנייה נמצאת בפרק ב' והיא יותר פופולרית, על פיה אדם נברא ראשון, עפר מן האדמה, ולאחר שהניח אותו בגן עדן החליט ש"לא טוב היות האדם לבדו", והוא הפיל עליו תרדמה ויצר עבורו את האישה-מצלעו.
ההבדל המהותי בין הגרסאות הוא שבראשונה אלוהים מחליט ואף בורא אדם "כצלמנו וכדמותנו". הדיבור בלשון רבים! מה שמעלה את המחשבה שגם האלוהות היא זכר ונקבה יחדיו. והוא אף בורא את "אדם" כיצור כלאיים "זכר ונקבה" שמטרתו להתרבות ולשלוט בעולם שברא. הוא מסתיים בשביעות רצון מהתוצר "והנה טוב מאד".
בעוד שבגרסה השנייה נברא אדם לבדו, ואז אלוהים לראשונה מבטא את המילים "לא טוב" (עד כה כל בריאה שיצר הייתה טוב או טוב מאד).
ומה לא טוב? היות האדם לבדו.
והוא בורא "לו" אישה מהצלע (מהצד שלו) שתהיה לו עזר כנגד, כלומר משתמע מהסיפור שתפקידו של אדם להיות שומר הגן, והאישה ש"מאיש לוקחה", תפקידה להיות עזר-כנגדו.
הניסיון לפתור את הסתירה בין שתי הגרסאות, הוליד את תיאורית ה"נסירה", על פי קבלת האר"י:
אדם וחווה אכן נוצרו כישות אחת (זכר ונקבה) אבל "נוסרו" והופרדו, (בראש השנה):
נוסרו דרך ה"צד" שלהם. צלע היא בשפה המקראית הצד, והם הופרדו על מנת שיוכלו לשוב ולהתאחד "פנים אל פנים", עזר כנגדו, ולהיות "לבשר אחד".
יש פה תהליך ששניהם צריכים לעבור כדי להגיע למצב של פנים-אל-פנים, והיופי שבשפה העברית מאפשר גם לקרוא זאת כפנים, בשווא, אל פנים. (תוך אל תוך).
בתיאוריות של פנימיות הנפש יש המדמים זאת לתהליך האינטגרציה בין היסוד הנקבי והיסוד הגברי בתוך הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו.
האסוציאציה שלי לוקחת אותי גם אל הכרובים שהיו עומדים מעל הכפורת בדמות זכר ונקבה המעורים זה בזה, ששיקפו את מצב היחסים בין אלוהים לעמו.
הספרות התלמודית התייחסה אליהם כאל סמלים ל"קודשא בריך הוא" (אלוהים, הזכרי) ו"שכינתיה" (השכינה, הנקבה). ויחסי הכרובים, כמו יחסי כל זוג, היו דינמיים ומשתנים.
בקבלת האר"י ובמחשבת החסידות היחסים הללו נדונו בפירוט ומה שעולה מהדברים הוא:
הפניית האחוריים לבן הזוג משמעה התייחסות אליו רק בלית ברירה, בעוד הפנית הפנים אל בן הזוג מסמלת התייחסות של רצון וקשב לזולת.
"יחסי פנים בפנים הם גם יחסי פנימיות הנפש של האחד אל פנימיות הנפש של זולתו, בעוד יחסי אחור אל אחור הם יחסי חיצוניות אל חיצוניות ("הישן יתחדש והחדש יתקדש"/ אוהד אזרחי).
המורה שרה-יהודית שניידר אף מוסיפה ואומרת:
"מה שיוצר את האיחוד בין הזכר לנקבה במצב של גב לגב הם כוחות לא מודעים, תלותיים.
מה שיוצר את האיחוד בין הזכר לנקבה במצב של פנים אל פנים הם יחסים מודעים בהם הזוג חולק מטרות משותפות והדדיות.
לדבריה "תהליך הנסירה הוא לא דבר שקורה פעם אחת ודי. הנסירה מופיעה שוב ושוב.
בכל מע' יחסים יש שכבות לא מתוקנות שאינן מתפקדות בהם הזוג נמצא במצב של גב לגב, ויש שכבות מתוקנות בהם הם נפגשים עין לעין, לב ללב.
בכל מחזור של נסירה היחסים מעמיקים כשהם מסתובבים פנים אל פנים. באותם מקומות שעדיין אינם מודעים ולא מתוקנים הקשר שלנו נשאר גב לגב.
עם כל תובנה חדשה שאנו רוכשים היחסים שלנו נוטים יותר פנים אל פנים. ומידי שנה עם תקיעת השופר אדם והבורא שואפים למפגש פנים אל פנים.
כמיהות הלב של האדם להיות טוב ולקבל את המקורות שהוא זקוק להם מופנות אל הבורא והתקוות של הבורא מופנות אל האדם וברגע התקיעה מתקיימת נסירה."
הזכר והנקבה הם לא רק בני הזוג הפיסיים שלנו, הם מסומלים גם ביסוד הנקבי והזכרי שבתוכנו, וגם במערכת היחסים שלנו עם הבורא.
ראש השנה מזמן לנו נקודה בזמן שבה אנו יכולים לעצור ולבדוק עם עצמנו: איזה שינוי היינו רוצים לקיים בשנה החדשה ביחסים עם עצמנו ועם זולתנו?
מברכת את כולנו ביכולת להתכוונן ולדייק את מערכות היחסים שלנו בצורה מיטבית, ולחגוג את הולדת האדם שבנו.