מדוע אנו מצווים לשבת בסוכה- בסוכות?

והלא ההסבר השגור על כך שבני ישראל ישבו בסוכות, במהלך מסעם 40 שנה במדבר לא ייחד את חג הסוכות דווקא?

זו שאלה מעניינת שהעלה אתמול הרב אלישע וולפין בקהילת ואהבת זכרון יעקב.

המחשבה אודות השאלה הובילה אותי לשער שאולי המצווה לשבת בסוכות מרמזת על מקום ושמו סוכות.
ואיפה מוזכר המקום הנקרא ״סוכות״ בתנ״ך?
״ויעקב נסע סוכות וייבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרה שם המקום סוכות״
(בראשית לג׳ 17).

סוכות הוא שם המקום הראשון בו יעקב הצליח לקחת נשימה עמוקה ולהסדיר את נשימתו, לאחר מאורעות הלילה שבו הוא
נאבק עם ״איש״ המסתורי במעבר היבוק וקיבל שם חדש- ישראל,

שמבטא את הטרנספורמציה שהוא עבר,
ולאחר שהוא פוגש פנים אל פנים את הפחד הגדול מפני המפגש עם עשיו

אחיו התאום שצועד לקראתו עם 400 איש חמושים,
ולאחר הסולחה המרגשת ביניהם בה הם נופלים אחד על צווארי השני.

פייווו…הכל עבר בשלום.

ואולי הסוכה שאנו מצווים לשבת בה שנקראת גם ״סוכת שלומך״
היא מקום בזמן, במסע שלנו, שמזמין אותנו לשבת, להרגע, לקחת נשימה

ולהרגיש שגם כשהכול נראה שביר, מפחיד, לא ידוע ולא בטוח, יש לנו הגנה.

אפשר להירגע ולנשום לפני שממשיכים במסע שלנו.

וממש בקרוב, ב ״שמחת תורה״ נתחיל שוב את הקריאה המחודשת מבראשית, שמזמינה אותנו להתבונן בעיניים חדשות בסיפורים המוכרים,

להתחבר לשורשים שמהם צמחנו ולגלות איך הם יכולים לסייע לנו במסע ההתפתחות האישית שלנו,
איך הסיפור הקולקטיבי יכול להאיר את הסיפור האישי שלי ולהיפך, איך לגלות את קולי בתוך הסיפור ואת קול הסיפור בתוכי.

קרדיט לצילום: טליה שפירא