צעדים בהולים נשמעו בחדר המדרגות. בבת אחת התמלא הרחוב בהמולת אנשים שעזבו בחופזה את בית הכנסת.

טליתות לבנות הוחלפו במדי זית. כמעט יובל עבר, 49 שנים.

לא תקיעת שופר כי אם צפירה פצעה את דממת יום כיפור ופילחה את קדושת החג.

מה שלשבריר שנייה נשמע כמו טעות אנוש או מחדל בלתי נסלחים -הסתבר כאמת איומה: זו אזעקת אמת!

״בוביק, אני מגוייס, חייב לרדת עכשיו לתעלה״

נשיקה, חיבוק אחרון.

נשארתי לבד.

עדיין זוכרת את הקור שעלה וטפס מכפות הרגליים שלי לאורך הגב ואת הרעד הבלתי רצוני שאחז בי.

מה יהיה אם…. די! גירשתי את המחשבות שלחשו זרעים של פחד.

אלוהים אדירים תעשה שכולם יחזרו בשלום!

Skip forward

אחרי המלחמה נולד בני בלידת וואקום.

זוכרת את הצעקה הראשונה שלו, כמו תקיעת שופר, שהביאה לי אנחת רווחה.

הרופא המיילד היה צריך לשאוב אותו החוצה. הייתכן שהוא ספג את כל המתח, ולא הרגיש בטוח לצאת אל העולם שחיכה לו בחוץ?

Skip forward

באמצע שיעור לעברית באוניברסיטת מרילנד בארה״ב, צפירה חותכת את השקט, ואני קופצת בחרדה גלויה לקול צחוקם הבלתי נשלט של הסטודנטים שלי.

איפה המקלט? אני שואלת בדאגה,

והם לא מבינים למה אני שואלת.

זה ניסוי צופרים, פרופסור פלג, הם מסבירים לי לאחר מכן. כל יום שלישי ב9:00 בבקר יש ניסוי צופרים. ועדיין הגופנפש שלי המשיך להגיב בקפיצה בלתי רצונית מידי שלישי בבקר..

Skip forward

יום כיפור 2021. תקיעת שופר חודרת לב בוקעת מהחורשה בה אנחנו מתפללים.

הדמעות מציפות את עיני יחד עם השירה הגוברת של המתפללים ״תהה שעה זאת שעת רחמים ועת רצוןן מלפניך״.

רק אזעקות כאלה, פליז..רק כאלה.