"
המצב בארץ כל כך מדאיג אותי ומחזק את תחושת אבדן-השליטה וחוסר המיקוד שלי!
אני לא מסוגלת לעשות סדרי עדיפויות, גם בחיי האישיים וגם בעסק. אני מרגישה שאני מתפזרת, שיש לי "עננים" בראש, וזאת הרגשה די מפחידה של אבדן שליטה, ואני ממש בדאגה מה קורה איתי"
עם המצוקה הזאת הגיעה אלי דליה (שם בדוי) לפגישה הראשונה. לאחר תהליך בירור קצר לגבי השינוי שהיא מבקשת, האם הוא תלוי בה, והאם באיזשהו אופן השינוי יכול להזיק לה, ביקשתי אותה לצייר על דף במרכז מעגל ולרשום בתוכו את שמה.
אחר כך ביקשתי שתצייר מסביבו עוד עיגולים במרחב -ובתוך כל עיגול שתרשום שם של נושא שמעסיק אותה ושהיא מתקשה לשים אותו בסדרי עדיפויות ולפעול להגשמתו.
הדף נראה די מבולגן כמו המצב שתיארה.
ואז ביקשתי שתמתח קווים מהעיגול שלה במרכז לכל נושא ותנסה לרשום על הקו מספר שיציין את הביטוי של המצב המצוי אצלה כרגע (איך שהוא מתגלם עכשיו במציאות שלה) לעומת המצב הרצוי (איך הייתה רוצה שיתגשם במציאות חייה)
לדוגמא:
המצב המצוי של להיות "בת טובה ומתחשבת יותר" לאמה המתבגרת והמזדקנת, קיבל אצלה את הדירוג 2 במציאות לעומת הדירוג 9 (מתוך 10) שהוא המצב הרצוי, הנשאף.
ברגע שדליה ראתה את הפערים על הנייר, היה לה קל יותר לעשות סדרי עדיפויות ולבחור מהם הנושאים ה"בוערים" שהיא רוצה להתבונן בהם מקרוב ולהביא להם שינוי.
ביקשתי ממנה להניח על הרצפה 3 צעיפים בצבעים שונים שיסמלו את שלושת הנושאים הכי "בוערים" בציור שלה (עם הפער הגבוה ביותר) והנחיתי אותה לעמוד במקום של כל אחד מהם, להמתין, ולקחת כמה נשימות כדי לחוש את האנרגיה שנלווית ואז להפיק משפט אחד באופן ספונטאני מהמקום. הנושא של יחסיה עם אמה התברר כטעון ביותר (אנרגטית) מבין השלושה והיא בחרה להתחיל לעבוד אתו.
ב"חוזה" שערכנו היא שמה כמטרה להיות מסוגלת לנהוג יותר בחמלה כלפי אמה המזדקנת.
הנחיתי אותה להציג סצנה מהמצב המצוי בהווה, השתמשתי ב"כיסא הריק" לחילופי תקפיד עם האם, ואחר כך היא עברה להציג את המצב המועדף-איך הייתה רוצה שהמצב יראה.
ואז בדקנו מה מונע ממנה להיות שם, ואילו צעדים קטנים היא יכולה לקחת כדי להגיע לשם.
במהלך העבודה, במיוחד מול הכיסא הריק, דליה הבינה משהו חשוב:
"פתאום בלי שתכננתי או רציתי את זה אני הפכתי להיות ההורה שלה, ואני זאת שמטפלת בה וכל הזמן דואגת לה, והיא כבר לא האמא החזקה שיכולתי להישען עליה". המצב הזה, עורר בה המון פחד שהיא הדחיקה, ושהתבטא אצלה בכעס (על אמה).
כשהיא הבינה זאת זה עזר לה להתחיל לעשות את השינוי ההדרגתי המיוחל בהתנהגות שלה, ובעזרת "אימון לתפקיד" היא הצליחה להתייחס אל אמה (וגם אל עצמה) ממקום יותר חומל.
עם המצוקה הזאת הגיעה אלי דליה (שם בדוי) לפגישה הראשונה. לאחר תהליך בירור קצר לגבי השינוי שהיא מבקשת, האם הוא תלוי בה, והאם באיזשהו אופן השינוי יכול להזיק לה, ביקשתי אותה לצייר על דף במרכז מעגל ולרשום בתוכו את שמה.
אחר כך ביקשתי שתצייר מסביבו עוד עיגולים במרחב -ובתוך כל עיגול שתרשום שם של נושא שמעסיק אותה ושהיא מתקשה לשים אותו בסדרי עדיפויות ולפעול להגשמתו.
הדף נראה די מבולגן כמו המצב שתיארה.
ואז ביקשתי שתמתח קווים מהעיגול שלה במרכז לכל נושא ותנסה לרשום על הקו מספר שיציין את הביטוי של המצב המצוי אצלה כרגע (איך שהוא מתגלם עכשיו במציאות שלה) לעומת המצב הרצוי (איך הייתה רוצה שיתגשם במציאות חייה)
לדוגמא:
המצב המצוי של להיות "בת טובה ומתחשבת יותר" לאמה המתבגרת והמזדקנת, קיבל אצלה את הדירוג 2 במציאות לעומת הדירוג 9 (מתוך 10) שהוא המצב הרצוי, הנשאף.
ברגע שדליה ראתה את הפערים על הנייר, היה לה קל יותר לעשות סדרי עדיפויות ולבחור מהם הנושאים ה"בוערים" שהיא רוצה להתבונן בהם מקרוב ולהביא להם שינוי.
ביקשתי ממנה להניח על הרצפה 3 צעיפים בצבעים שונים שיסמלו את שלושת הנושאים הכי "בוערים" בציור שלה (עם הפער הגבוה ביותר) והנחיתי אותה לעמוד במקום של כל אחד מהם, להמתין, ולקחת כמה נשימות כדי לחוש את האנרגיה שנלווית ואז להפיק משפט אחד באופן ספונטאני מהמקום. הנושא של יחסיה עם אמה התברר כטעון ביותר (אנרגטית) מבין השלושה והיא בחרה להתחיל לעבוד אתו.
ב"חוזה" שערכנו היא שמה כמטרה להיות מסוגלת לנהוג יותר בחמלה כלפי אמה המזדקנת.
הנחיתי אותה להציג סצנה מהמצב המצוי בהווה, השתמשתי ב"כיסא הריק" לחילופי תקפיד עם האם, ואחר כך היא עברה להציג את המצב המועדף-איך הייתה רוצה שהמצב יראה.
ואז בדקנו מה מונע ממנה להיות שם, ואילו צעדים קטנים היא יכולה לקחת כדי להגיע לשם.
במהלך העבודה, במיוחד מול הכיסא הריק, דליה הבינה משהו חשוב:
"פתאום בלי שתכננתי או רציתי את זה אני הפכתי להיות ההורה שלה, ואני זאת שמטפלת בה וכל הזמן דואגת לה, והיא כבר לא האמא החזקה שיכולתי להישען עליה". המצב הזה, עורר בה המון פחד שהיא הדחיקה, ושהתבטא אצלה בכעס (על אמה).
כשהיא הבינה זאת זה עזר לה להתחיל לעשות את השינוי ההדרגתי המיוחל בהתנהגות שלה, ובעזרת "אימון לתפקיד" היא הצליחה להתייחס אל אמה (וגם אל עצמה) ממקום יותר חומל.