קשה להתעלם מהדמיון שקיים בצליל וגם באותיות השורש של המילים מידבר ודיבור. המידבר המדבר.

כשאתם שומעים את הצירוף המידבר המדבר- לאן זה לוקח אתכם?

מהו הדיבור של "במדבר"?

ספר במידבר מתחיל לדבר את הדיבור- לספר את הסיפור- של העם שהגיע למדבר אחרי שיצא לחירות משעבוד מצריים. אחרי שחצה את ים סוף והתחיל את מסעו הארוך במדבר לכיוון הארץ המובטחת. הוא ממשיך את הנרטיב שהופסק בספר שמות.

האם זה יהיה סיפור עם סוף טוב או עם סוף רע?

תלוי מה משפיע על ההקשבה שלנו ועל הראייה שלנו.

המילה מידבר קשורה למקום שומם, מקום של מוות, מקום של דיבור רע, מתלונן, מקום של אטימות הלב ודיבור שלא נשמע, מקום שבו אם מישהו הולך לאיבוד כנראה שלא יימצא. ההקשרים המקראיים שתומכים בכך הם: יוסף שנזרק לבור במדבר ואחריו לא שמעו את זעקותיו,  שעיר העיזים שנשלח ביום כיפור אל מותו במידבר, הדיבור הסקפטי המתלונן הבלתי פוסק של העם ורצונו לשוב אל סיר הבשר במצריים במהלך מסעו במדבר, קורח ובני עדתו שדיברו סרה במשה ואהרון ונבלעו ע"י אדמת המידבר, ובעיקר-  חטא המרגלים -שדיברו באופן מקטין ושלילי על הארץ המובטחת (הוציאו דיבת הארץ רעה) והעונש שנענש דור המדבר בעטיו-  ללכת  40 שנה במדבר , שנה כנגד כל יום במסעם של המרגלים לתור את הארץ- ולמות במדבר מבלי לזכות להגיע לארץ המובטחת.

מהפרספקטיבה הזו ספר במדבר מתאר סיפור של החלום ושיברו. סיפור עצוב עם סוף עצוב.

אבל יש גם פרספקטיבה אחרת.

יש הקשרים אחרים שמציעים סיפור עם סוף טוב ודיבור טוב: משה שמע לראשונה את הדיבור של אלוהים אליו מתוך הסנה במדבר, המדבר היה המקום בו העם התחיל את חייו כעם -חופשי משוחרר משעבוד, הוא קיבל את התורה -במדבר ודיבר את דברו "נעשה ונשמע" במדבר.  במדבר דיבר אלוהים את דברו "ועשו לי משכן-ושכנתי בתוכם"-והעם נענה לדיבור ובנה את אוהל מועד, מקום ההיוועדות של העם עם אלוהיו, המקום שבו ניתן להקשיב לדיבור של אלוהים ולחוש את נוכחתן הענן הכבוד. ולמרות שהאנשים שיצאו ממצריים נכחדו במדבר- הרי שעם-ישראל כקולקטיב חווה המשכיות אחרי כור ההיתוך של המדבר, וזכה להיכנס לארץ המובטחת.

אז מה אתם חושבים, סוף טוב או לא?