הפסוק הראשון שפותח את פרשת "קדושים", לקח את תשומת ליבי ואני מבקשת להציף כמה שאלות שהוא מעורר:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃   יט' 1-2

מאוחר יותר בהמשך הפרשה, ההוראה ניתנת שוב, בשינוי קל:

וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ פרק כ 7-8

 

ואני שואלת:  למה הכוונה ב"והייתם קדושים"?

וגם: מה בדיוק משמעות הטיעון שניתן לחשיבות היותנו "קדושים"?

"כי קדוש אני"?  "כי אני יהוה"? איזה מן טיעון זה?

כאילו אבא אומר לילד שלו תאכל הפה סגור כי אני אבא שלך. זה נימוק?

זה ציווי או חיקוי, אז למה המילה "כי"? איפה ההסבר לדרישה?

החלטתי לחקור יותר לעומק את העניין.

איפה עוד בתנ"ך יש שימוש במילה עם השורש ק.ד.ש.?

 

בראשית ב3: וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת

 

שמות:  ג 5: וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃

שמות כה' 8: וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם

ויקרא: י' 10: אחרי מות שני בני אהרון באופן שמשאיר הרבה סימני שאלה:  וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃

במדבר טז' 3:  וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהֹוָֽה׃(קורח)

גם טקס הנישואין בין איש לאשתו נקרא בעברית קידושין, גבר נושא אישה ומקדש אותה באמצעות המשפט: הרי את מקודשת לי בטבעת זו.

מעט בהירות לגבי המילה קדושים אנחנו מקבלים מהפסוקים שנאמרים בהמשך הפרשה:

אֲנִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים׃ 24

וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃ 26

כלומר, ניתן ללמוד מכך שהמילה קדושים אין בה משמעות של להיות "טהורים" או "הולי" כפי שהמושג תורגם לאנגלית, אלא היא קשורה בנפרדות ונבדלות מהכלל.

ק.ד.ש. בעברית מקראית מורה על נבדלות ועל בחירה: לבחור במישהו ולהבדילו מכולם, כדי לממש חיבור ואחדות.

במקרה של קידושין בין האיש לאשתו- האיש מבדיל את אשתו מכל הנשים ובוחר בה כדי ליצור איתה זוגיות, להוליד איתה ילדים, ליצור משפחה.

במקרה של אלוהים והעם- אלוהים מבדיל את העם מכל העמים כדי לכונן אתו מערכת יחסים אינטימית, (הכרוכה בקיום כל מיני מצוות).

גם מן העם מצופה לקדש את אלוהים- להבדילו מכל האלילים ולכונן אתו מערכת יחסים אינטימית, לבנות לו מקדש באופן פיסי ובאופן מטאפורי, כדי שיוכל לשכון בתוכם.

מהי המטרה של מערכת היחסים הזו? או במילים פשוטות: מה יצא לנו מזה?

להיות מודל לחיקוי לשאר העמים בכינון מערכת יחסים מוסרית ורוחנית יותר.

אנחנו האם זה עושה אותנו נעלים עליהם?

לאו דווקא.

האמת היא שטמונה כאן סכנה:

מי שנבחר להיות נבדל מן הכלל, עלול לסבול מאינפלציה של האגו: אם אני נבחרתי- משמע אני טוב יותר, נעלה יותר, מורם מעל. ואז אני עלול למשוך אלי אגרסיה מהאחרים.

זוהי למעשה ההאשמה שאנו שומעים בדבריו קורח כלפי משה ואהרון, שמעידה כאלף עדים על מאבקי האגו שלו עצמו. ואנחנו יודעים היטב מה המחיר ששילם.

באיזה עוד סיפור מפורסם בתורה אנחנו מבינים שלהיות נבחר ומועדף לא בהכרח אומר- להתנשא מעל כולם?

בסיפור יוסף.

יוסף הוא הבן המועדף ומקבל כתונת פסים כי אותו אהב אביו מכל בניו. אבל כשהוא חולם את חלומותיו שבהם אחיו ואביו משתחווים לו- יעקב נוזף בו! "הבוא נבוא אני ואימך להשתחוות לך ארצה, וישמור את הדבר"

להיות הבן המועדף, המוביל, אינו אומר בהכרח להתנשא מעל כולם אלא לשמש דוגמה לאחרים, בהתנהגותו.

וכנראה שיוסף עצמו לומד זאת על בשרו, בדרך הקשה. הוא לומד להיות מנהיג שאינו מתנשא, ולהודות בכך שלכל דבר יש תכנית אלוהית והוא קשוב לה.

בסדנת ביבליודרמה שהנחיתי צוות מורות בערב יום השואה אמש, עסקנו במשמעות של כתונת הפסים בחייו של יוסף ובחיינו.

כשביקשתי מהמורות להחליף תפקיד עם יוסף ולומר איך הוא מרגיש עם הכותונת שקיבל זה מה שהן אמרו:

"אני קיבלתי משהו מיוחד וזה מחייב אותי"

"זה קצת מבלבל אותי: מצד אחד אני לא מייחס לכך חשיבות, מצד שני אני מבין שיש לי שליחות בעולם"

"אני מרגיש אהוב, מרגיש שרואים אותי אבל מרגיש גם את כובד הציפיות שאבא שלי שם עלי."

וכשביקשתי את המורות להיכנס לתפקיד הכותונת ולומר משפט מהמקום שלה זה מה שאמרה הכותונת:

"אני הכותונת שמבדילה את כל בני יוסף לדורותיהם מאחרים, בגללי הם לא פעם מקבלים את תפקיד השעיר לעזאזל ומשלמים מחיר יקר, ובזכותי הם לומדים על התפקיד שהם קיבלו כעם הנבחר"

איך נוכל להישמר מן ההתנשאות שבתפקיד העם הנבחר? הדרך היא כנראה לקיים את הפסוק:  "ואהבת לרעך כמוך".

שנזכה באמת להצדיק את הבחירה בנו כעם הנבחר, מתוך הבנת המשמעות העמוקה של "קדושים".