איך מרגיש שחקן כשהסתיימה החזרה הגנרלית והוא עומד לעלות לבמה להצגה הראשונה לפני הקהל?

איך מרגיש מי שבנה ותיכנן פרויקט ביום הראשון שהוא עומדת להיות מיושם במבחן המציאות (הרכב החדש יעלה על הכביש, המטוס יעשה את טיסת המבחן שלו, פרויקט הבניה הסתיים ונכנסים לגור בבית החדש וכד')?

רגע האמת מגיע. ורגע האמת הוא היום השמיני.

בששה ימים ברא אלוהים את העולם, בשביעי הוא נח מכל מלאכתו -וביום השמיני העולם התחיל "לפעול", להתנהל.

עם סיום מלאכת המשכן וחניכתו, עם סיום ההדרכה על תורת הקורבנות, ביום השמיני, מגיע רגע האמת, עולה המסך על הטקס הראשון של הקרבת הקורבנות.

איך הרגיש אהרון?

לבוש בבגדי הכהונה המהודרים מול קהל רב שבא לחזות בטקס.

לבו פרפר, חם היה לו מתחת לשכבות הבגדים הללו והאפוד הכביד עליו.

מחשבה מעודדת חלפה בראשו: לסחוב אבנים במצריים בגוף חשוף בצהרי היום היה חם יותר וכבד יותר. אתה תצליח! הכול יהיה בסדר.

רעד עלה בגוו כשהוא ניגש להקריב את הקורבן הראשון.

הוא ניסה ודבר לא קרה.

ואז נדמה היה לו שהוא שומע קול קטן לוחש ממעמקיו, כמעט בלתי נשמע:

"לא תצליח. אין לך סיכוי! זה העונש שלך, אתה מבין אהרון? להתבזות בפני אותו העם שתבע ממך לעשות לו אלוהים ושאותו מיהרת לרצות כשיצרת עבורו עגל מסיכה".

פלא שהאש לא יורדת מלמעלה אל המזבח?

הוא ניסה להשקיט את אותו הקול, להרחיק אותו. הוא התרכז, ניקה את מחשבותיו וניסה בשנית. ידיו רעדו באופן בלתי נשלט.

האש לא ירדה גם בקרבן הבא.

משה אחיו ראה את מצוקתו ונחלץ לעזרתו. הוא נכנס אתו יחד לאוהל מועד בניסיון האחרון- ואז סוף סוף ירדה האש.

איזו הקלה.

חוץ ממנו אף אחד לא שם לב שבעצם הוא נכשל, חלפה מחשבה בראשו, שרק בזכות משה נמנע ממנו ביזיון גדול.

כשהאש ירדה ממעל אל המזבח הוא שמע את הזעקה הגדולה של העם וראה איך הם נפלו על פניהם. הפעם לא היו ריקודים, מחולות ואקסטזה של שיכרון חושים.

ומחשבה חלפה בראשו: כך מתנהג מי שמגלה מאוחר מידי שאיבד את הדבר הטוב שהיה לו.

כך מתנהג מי שבגד באהוב הנאמן שלו ובחר בתחליף זמני, ורק לאחר מעשה קלט את עומק האבדן, את עצמת הקלקול.

זו הסיבה לזעקה הגדולה.

הוא הביט במזבח בעל ארבע הקרניים, ולמרות רצונו עלתה לנגד עיניו דמות עגל הזהב שיצר בחרט. אשמה מעיקה רדפה אותו.

כשהסכים ליצור עבורם את עגל המסכה, חשב לעצמו, ה"איך" פחות חשוב. ה"מה" הוא יותר חשוב. מה הם רוצים בסך הכול? הם רוצים לעבוד אלוהים, אעזור להם לשמר את האנרגיה הזו.  זה פחות חשוב איך היא תתבטא, הרי המופע של אלוהים הוא בכל דבר.

אבל הוא טעה, ההבנה שלו לא הייתה ההבנה שלהם. הוא אכזב את משה, ואולי גם אלוהים נוטר לו?

ופתאום מזווית העין הוא קלט את בניו, נדב ואביהו מביאים אש במחתותיהם .

מה הם עושים? למה הם מביאים אש מלמטה?

זה לא שייך! זו אש זרה!

ועוד לפני שהשאלה הספיקה לעבור את סף מחשבתו, ירדה האש מלמעלה שרפה אותם ולא נותר מהם אלא בגדי הכהונה.

קולו נדם.

(הציור של Susan Aaron)

.