ושתי, אסתר, זרש, מרדכי והמן-  הדמויות הראשיות בסיפור המגילה, אם נעמיק להתבונן מה נוכל לגלות שכל אחת מהן  משחקת גם על במת הנפש שלנו .

ושתי

אישה  יפה בעלת רצון משלה, לא נכפפת לרצונם של אחרים, אפילו לא לרצונו של המלך. אינה מהססת למרוד במלך באופן כל כך ישיר ולא מתוחכם שזה עולה לה בכתרה, וייתכן אף בראשה. היא מייצגת אישה עצמאית וכוחנית, שמנהלת מאבק כוח מול בעלה ומפסידה בו. היא כנראה לא הכירה את הביטוי לא בכוח אלא במוח..

המן

המן- הוא אותה דמות (או ארכיטיפ) בתוכי שלפעמים מרגישה חסרת ביטחון, אבל לא רוצה להראות זאת, אז כלפי חוץ מפגינה ביטחון מופרז, גאווה, וצורך עז בשליטה, בניראות, ובקבלת כבוד. הוא מתנהג כמו מי שנושא בתוכו ילד נטוש ופגוע שצריך כל הזמן שיגידו לו כמה הוא גדול וחזק ושווה. אבל כל הזמן יש לו ספק, האם אני באמת שווה? הוא מופעל על ידי הספק בעצמו ונותן לאגו שלו להוביל אותו.

זרש אשתו של המן

כנראה שהיא אישה חכמה עם אינטואיציות חזקות שרואה את הנולד. כארכיטיפ היא סוג של truth teller שלא חס על שומעיו והאמת שלו עלולה לפצוע.

בהשוואה לוושתי שהמרתה את פי המלך בסירובה לבוא אל המשתה, ולאור תגובת יועציו להדיח את המלכה למען יראו ויראו כל הנשים, שלא תלמדנה ממנה להמרות פי בעליהן, זרש  היא אישה חזקה ואמיצה, שאינה פוחדת לומר את האמת לבעלה בפנים. היא מכירה את בעלה לפני ולפנים וכשהוא מגיע לספר לה איך התהפכו היוצרות והוא זה שיוביל את מרדכי רכוב על סוס, היא אינה מגלה טיפת אמפטיה למצבו ומטיחה בו את האמת לפרצוף בלי רחמים: אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מׇרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו.

אסתר

אסתר היפהפיה, הקרויה על שם עשתר/ איסתהר אלת היופי והנשיות, נלקחה לבית המלכות יחד עם שאר הנערות היפות בפרס, היא נבחרה להישאר בהרמון המלך עד שנקראה אל המלך ונשאה חן בעיניו. הפעלים המתארים אותה הם בבניין נפעל שהוא הבניין הפאסיבי בעברית. אסתר מתוארת בחלק הראשון של המגילה בצורה מאד פאסיבית, וזה בולט שבעתיים לנוכח גורלה של קודמתה, וושתי, שסולקה משום שהעזה לעמוד על שלה ולהביע את דעתה. היא עוברת מטמורפוזה בסיפור מנערה פאסיבית לאשה אקטיבית, בעלת חכמה נשית, שיודעת לשמור על מסתורין, ופועלת בתבונה של אישה בוגרת ומנוסה, ללא כל אדם להישען עליו ולהיוועץ זו. סופר-וומן, יפה ואצילית.

מרדכי

האם הוא טלית שכולה תכלת? על פניו נראה שכן" הוא מאמץ את הדסה(הלא היא אסתר) שהתייתמה  מהוריה ומגדל אותה, הוא נאמן למלך ומדווח על אלו שרקמו מזימה להורגו, הוא נאמן לאמונתו ומסרב להשתוות בפני המן, הוא פועל לטובת הכלל ולוחץ על אסתר לקחת סיכון אישי ולגלות למלך את מוצאה כדי להתחנן על עמה. המגילה מציירת אותו כדמות הטובה והאחראית. אבל נראה שיש לו  איזה    un-finished businessעם המן , כיוון שאינו מוכן להשתחוות לו למרות שבכך מעמיד בסכנה את עמו. (גם הוא מופעל ע"י אגו?)

הצילום של  Dikal Laor Biblical Photography