הוא ישב במרחק מה מהמשכן, שזה עתה נחנך.

זה לא הענן שהפריע לו להיכנס למשכן. הוא לא הובן נכון.

ולֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן

הלא הוא, משה, הצליח לגשת אל הערפל אשר שם האלוהים, אז ענן יעצור אותו? מה פתאום.

זה היה ענן מסוג אחר שמנע ממנו להתקרב, ענן שהתיישב לו על הלב. ענן כבד כמו ענן של גשם שעמד להתפרץ.

במוחו חלפו מחשבות שהכאיבו לו בעצם נוכחותן, אחרי הכל מדובר היה באחיו האהוב, אבל רכבת המחשבות דהרה קדימה ללא רחם: למה הוא כן ואני לא?

הלוא הוא משה, שהוציא את העם מעבדות לחירות, הוריד להם את התורה ,תיווך להם את הקול האלוהי, פקח על כל עבודות בניית המשכן עד שנחנך, האם הוא לא ראוי עתה לתפקיד הכהן הגדול?

בתהליך הבנייה הנץ בלב ליבו ניצן צעיר, בצורה של כמיהה שהוא לא העז לבטא: להחליף את בגדי החול שלבש במדבר בבגד הכוהנים המהודר, לשרת בקודש, הרי רק הוא זכה לדבר עם אלוהים פנים-אל-פנים.

אבל הוא לא קיבל את התפקיד של המנהיג הרוחני כפי שציפה שיקרה, אהרון אחיו נתמנה לכהן הגדול. והוא, משה, מה יהיה עליו מעתה?

האם ייאלץ להמשיך להחזיק בתפקיד הישן של להיות רק מורה דרך במדבר? לשאת אותם על גבו עם תלונותיהם הבלתי פוסקות, להנהיג אותם במלחמותיהם, להענישם כשצריך?

כמו מפרש בלי רוח הוא הרגיש עכשיו, תקוע על מקום עומדו.

האם זה כל מה שאלוהים מועיד לו?

ואז לפתע הוא שמע את הקול קורא לו.

משה, יקר שלי, למה אתה יושב רחוק ממני, מחוץ למשכן?
מה קרה?
חשבת שאם הסתיימה עבודת המשכן אז הסתיימה מלאכתך?
שעכשיו במשכן יהיה תפקיד מכובד רק לאהרון אחיך אותו מיניתי לכהן הגדול, ואתה תישאר ״בחוץ״?
מה פתאום!
בוא הנה, תתקרב, יש לי דבר חשוב לומר לך:
העבודה הגדולה שלך רק מתחילה עכשיו!
נכון, אהרון הוא הכהן הגדול, והוא האחראי על העבודה במשכן אבל אתה – אתה הולך להיות המורה הגדול!

התפקיד שלך מהיום הוא ללמד את בני ישראל מהי טהרה ( מצב פתוח אל הקודש) ומהי טומאה ( מצב שסגור אל הקודש), ואיך נעים בין המצבים האלה, איך נעים מהסגור אל הפתוח, איך משאירים את ערוץ התקשורת איתי פתוח, איך מתקרבים אלי, אל הכוח הבורא שבתוכם ובי.

חשוב שתלמד אותם מהם המחסומים ( החטאים) שסוגרים את הערוץ, מהם הדברים שמחטיאים את המטרה (להשאיר את הערוץ פתוח) זה דבר מאד חשוב כי אינני רוצה שחלילה יחשבו שאם הם שגו פעם אחת אז אבוד להם, אז איבדו את הקשר איתי ואת הקירבה אלי.
יש טקסים מסוימים שתפקידך ללמד אותם , כגון: תורת הקרבת הקורבנות, כדי שידעו להגשים במעשים ובכוונות את רצונם לשוב ולהתקרב אלי, לפעול מתוך הרמוניה, בסנכרון מלא איתי.(ועכשיו כשזיכרון חטא העגל טרי במחשבותיהם זה עיתוי מושלם!)

הטקסים הללו יעזרו גם לי, להתחבר לצד החסד שבי, שיגבר ויתעלה על צד הדין שבי כך שגם אני אוכל להתקרב אליהם חזרה, ולהתנהג בחמלה.

שניינו יודעים הרי שגם כשאוהבים – לפעמים אומרים דברים שלא מתכוונים, שוגים במילים ולפעמים במעשים, ואז עלול כל צד יכול להיסגר בעצמו ולא לראות את פניו או את פנימיותו של השני. והלא פנים אל פנים זה המצב שהיינו רוצים להישאר בו, באהבה, באינטימיות, בפנימיות, מתוך- תוכנו..

אז אל תשב לך שם במרחק מהמשכן, מאוהל מועד, אין סיבה שתרגיש ״בחוץ״ או מיותר, או חסר חשיבות. בוא, תתקרב אלי יקר שלי.

טיפה קטנה עשתה את דרכה במורד לחיו. הענן הכבד התחל להתרומם ולהתפוגג.

צילום: נילי להב