30 ימים עברו מאז שנקראה אליו והיא ידעה היטב את החוק: מי שנכנס אל חצר המלך בלתי קרוא-אחת דתו למות.

חצר המלך תמיד נדמתה בעיניה כהתגלמות גן העדן. היא הביטה לעברה. הפירות הכבדים התלויים על עץ הדקל משכו את ענפיו מטה אל האדמה, כמו  חישבו להישבר.

הציפורים צווחו בקול של נידונים למוות.

היא תלבש את בגדי חמודותיה ותשים את כתר המלכות על ראשה לעורר במלך את זיכרון הכתרתה על ידו.

אולי כך יתרחב לבבו והוא לא יאכוף את החוק?

חדרה בהרמון היה הגדול והמרווח מכל חדרי הפילגשים. עטוף בבדי משי בגוונים של וורוד מוכסף כפי שהגאיי, סריס ההרמון ,למד על טעמה עטור זרי פרחים שהוחלפו מידי יום, מבושם בריח עדין של מושק. הסריס הביא לה תמיד מנה גדושה ומכופלת מכל המתנות והתפנוקים שהורעפו על הנשים- ומה כל אלה יועילו לה עכשיו?

קולה של נערתה קטע את  מחשבותיה: מלכתי אסתר, התרצי לקבל עכשיו את האמבט והעיסוי?

-אולי אחר כך, יש לי דבר לעשות.

מה לעשות? מה לעשות? מה לעשות?

צעיפי המשי הוורודים גלשו לפתע מהקירות, שינו צבעם לאדום לוהט ורקדו סביבה בטירוף של אש יוקדת.

הוא יעלה אותה על המוקד? או יערוף את ראשה כמו שעשה לוושתי?  היא פתחה חלון והביטה למעלה. עב קטנה חלפה בשמיים ונעלמה.

דברי מרדכי דודה הלמו באזניה: " אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו  ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"  (ד' 13-15)

היא נתנה לעצמה דין וחשבון נוקב וקר:

היא לבד בעולם. יתומה. בלי בן זוג. בלי חברה קרובה לצידה. אין אף אדם שאיתו היא יכולה להסתודד או להתייעץ. מרדכי הפיל עליה האת ההוראה לגלות למלך את סוד מוצאה, סוד שבתחילה השביע אותה לבל תגלה. ודווקא עכשיו ,כשהמלך חתם על הפשתגן להרוג את כל היהודים…

היא הביטה בכנרית הקטנה מתרוצצת אנה ואנה בתוך כלוב הזהב שרעד על השולחן.

לבד.

המילה הלמה בה בכל כבד מציאותה. היא ניגשה אל הכלוב נשאה אותו בידיה, וניגשה אל החלון. היא פתחה את דלת הכלוב הקטנה ושיחררה את הציפור. עופי לך, עופי לחופשי.

לו רק היו גם לה עכשיו זוג כנפיים..

באופן מוזר, כשהציפור התעופפה לה ונעלמה באופק, משהו בתוכה החל להתרחב.  הציפור עפה לה, חשבה, ולא פוחדת מהנשר בשמיים… מה שיהיה הוא שיהיה.

לפעמים ההצלה יכולה להגיע כשפועלים למרות הפחד. הרע ביותר שיכול לקרות  ידוע לה. אבל אולי תופתע לטובה?

לא בגדים יפים יצילו את המצב, לא כתר ולא תכשיט.

היא ידעה בדיוק מה עליה לעשות, ומה נחוץ לה עכשיו. היא פתחה את דלת חדרה ויצאה אל חצר המלך.

**

זהו אחד מהסיפורים שכתבתי והעליתי לאסופה דיגיטאלית, ובה 10 סיפורים בקבצים לקריאה ולהאזנה, גם מהמחשב וגם מהטלפון הנייד, המסופרים דרך עיניהן של 10 גיבורות מקראיות ומביאים את קולן לקדמת הבמה. דרך קריאה החושפת את עולמן הפנימי תוכלי אולי לזהות מצבים דומים בחייך ולזכות בתובנות.  מומלץלעבור עכששיו למדור האסופות הדיגיטליות באתר.