פרשת השבוע "פיקודי" שסוגרת את ספר שמות, מתארת את יצירת אפוד והחושן במלבוש הכהן הגדול, את סיום מלאכת בנית המשכן ומסיימת בתמונה מרהיבה:

וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ {פ} וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃

וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃

המעניין הוא שבפרשת "תרומה" נאמר "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", לא בתוכו,

אבל בפרשה זו מודגש שכבוד אלהים מלא את המשכן.

האין זאת סתירה?

אבל קריאה מדוקדקת וקרובה מבהירה שענן כבוד ה' אינו "ענן" ששוכן רק בתוך המשכן, אלא ענן ששוכן מעליו ומסמן לעם מתי הוא יכול להמשיך במסעו אל התחנה הבאה.

וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃ וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ׃

כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהֹוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כׇל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכׇל־מַסְעֵיהֶֽם׃ (שמות מ, לד-לח).

העם שעד אותה עת (בדרגת התפתחותו) שייך את אלוהים למקום פיסי (הר סיני) עולה עכשיו למדרגת ההתפתחות הרוחנית הבאה כשהוא מבין שהוא יכול לקחת אתו את "אלוהים בנייד". המשכן מהווה עבורם ממשות פיסית לעבוד את ה'.

למעשה המשכן הוא חלל שהעם זקוק לו כדי "לעשות מקום" לאלוהות, לקדושה.

רבי יונתן זק ז"ל עושה השוואה טקסטואלית מעניינת בין מלאכת בניית המשכן למלאכת בריאת העולם ומגיע למסקנה שבעוד שבסיפור בראשית אלוהים יצר חלל פנוי כדי לברוא את העולם והאדם בתוכו כלומר, עשה לאדם "מקום", בפרשת המשכן-האדם עושה מקום לאלוהים ובונה לו משכן.

וכאן לפי הסברו, נכנסים לתמונה הקודש והחול. המילה חול, במובנה זה, באה מן השורש חל"ל. החול הוא החלל שאלוהים יצר למען האדם.(הוא צמצם את עצמו ופינה מקום לבריאת העולם והאדם) הקודש הוא המקום שהאדם יוצר למען האלוהים ושני החללים הללו נוצרים באותה דרך: במעשה של צמצום עצמי.

אליבא דרבי זק בני האדם, מפנים חלל מסוים כדי שיוכלו להרגיש את שכינת ה' בקִרבֵּם.

הם עושים זאת ע"י כך שהם מצטמצמים: מסיטים הצידה את יצריהם ואת רצונם כדי לפעול לפי רצון ה'.

וכך, לאורך שישה ימים בשבוע, ימי החול, ה' מפנה לנו חלל כדי שניצור. ביום השביעי, בשבת, אנחנו מפנים חלל לה', בהכריזנו שאנחנו יצוריו.

ומה הרלוונטיות של זה לחיינו גם אם איננו אנשים מאמינים?

בנישואים מוצלחים יודע כל אחד מבני הזוג להשאיר מקום לבן זוגו שיאפשר לו להיות הוא עצמו, באותו אופן הורות מיטיבה היא זו שמשאירה מרחב לילדים, מחנכים טובים משאירים מרחב לתלמידיהם לצמוח בו מבלי לנסות לשלוט בהם, ומנהיגים ראויים משאירים מרחב למונהגיהם. (פוטין כנראה לא שמע על כך..)

וכשאנו משאירים מרחב לזולתנו אנו מאפשרים לזולת למלא את חיינו באורו.

הצילום של מיכל גלב