בפרשת השבוע "ויקהל"  מתוארת מלאכת בניית המשכן מנדבת ליבו של העם על ידי הקהילה שמשה זה עתה יצר. ובקרב הקהילה, שמור מקום חשוב ביותר לנשים.

מקומן לא זו בלבד שאינו נפקד ממלאכת בניית המשכן אלא שהן נמנות עם אלו שבורכו ב"חכמת הלב":

ההדגשים  בטקסט שלי:

וַיָּבֹ֕אוּ כׇּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ.. וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב..וכׇל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אתה תכלת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ וְכׇ֨ל־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחׇכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃….כׇּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֮ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכׇל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה … (שמות, לה' 21-30)

במשך 9 פסוקים נזכרות הנשים 4 פעמים.  כל מי שקריאה בתורה אינה זרה לו מבין שזה הרבה (בדרך כלל נפקד מקומן של הנשים מן הנרטיב כמעט באופן מוחלט).

הפרשה כולה מתארת את בנית המשכן, בתיאורים שמגשימים בפועל  מן המופשט אל המוחשי את מלאכת החיבור:

אחת המילים המיוחדות המופיעות פרשה וקשורה לעבודת החיבור היא המילה "אדנים" (שכנראה ממנה נגזר השם "אדוני"):

כׇּל־קַלְעֵ֧י הֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב שֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָֽר׃ וְהָאֲדָנִ֣ים לָֽעַמֻּדִים֮ נְחֹ֒שֶׁת֒ וָוֵ֨י הָֽעַמּוּדִ֜ים וַחֲשׁוּקֵיהֶם֙ כֶּ֔סֶף וְצִפּ֥וּי רָאשֵׁיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְהֵם֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף כֹּ֖ל עַמֻּדֵ֥י הֶחָצֵֽר׃

האדנים אלו הם כנראה השקעים אליהם מחוברים העמודים, הם עשויים נחושת ולמעשה הם אלו המחברים אותם לבסיס, המחזיקים אותם והמעניקים להם יציבות. ללא האדנים הכל היה קורס.

והנשים בפרשה שותפות מליאות למלאכת החיבור הזאת, הן שותפות מליאות  ובלעדיהן לא יכולה להתקיים ההרמוניה:

"ויחבר את חמש היריעות …ויעש לולאות חמישים.. ויעש קרסי הנחושת חמישים לחבר את האוהל להיות אחד.. שתי ידות לקרש משולבות אחת אל אחת.. שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידותיו..והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים אל ראשו..  (שם, לו' 14-30)

התמונה שאני רואה לנגד עיני כשאני עוצמת את עיני היא של נשים מצד אחד מחזיקות יריעה בת 50 לולאות ומולן גברים שמחזיקים את היריעות עם 50 קרסי הנחושת והם מתקרבים עד שמצליחים לחבר את היריעות וליצור אוהל אחד. (ואחד בגימטריא=אהבה)

גם המנורה העשויה זהב טהור וצורתה גביעים משוקדים עשויה "כפתור ופרח" (שם, 17-24) ושיא השיאים אולי הם הכרובים העשויים זהב מקשה אחת שמעל ארון הקודש משני קצות הכפורת, שעל פי המדרש היו עשויים בדמות גבר ואשה המעורים זה בזה, " ויהיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם, על הכפורת ופניהם איש אל אחיו"(לז' 6-9).

אז מהי אותה חכמת לב שהנשים בורכו בה?

אולי חכמת הלב היא אותה ידיעה של מלאכת החיבור והזיווג, זוהי האנרגיה הנשית במיטבה, (שגם גברים יכולים להתברך בה).

זהו החיבור והזיווג בין הגברי לנשי, בין הכרוב לכרוביתו , בין האדם (בתחתונים) לאלוהים (בעליונים), בין האור והצל (האמן הראשי במנצח של מלאכת המשכן שמו: בצלאל בן אורי בן חור)

וכשהחיבור הזה מתקיים יש הרמוניה וזוהי חכמת הלב הנשית.

*חיבור זה הוא אחד מ53 חיבורים שנמצאים בקבצים לקריאה ובקבצים להאזנה באסופה הדיגיטאלית שלי : "חיבור לסיפורי המקור בראייה עכשווית ורלוונטית לחייך".