מי מאיתנו לא חווה לפחות פעם אחת בחייו יציאה מהבית, אל הלא נודע?

יש משהו בחוויה של היציאה שגורם ל"אני" להיטלטל, להשיר חלקים שאולי כבר לא רלוונטיים ולהתארגן מחדש סביב האפשרויות החדשות.

היציאה הפיסית מהמקום שאתה רגיל אליו, שהשרשת בו שורשים, שצמחת בו, שהתרגלת אליו, אל המקום שחדש לך שהוא בבחינת לא-ידוע, היא למעשה יציאה החוצה מ"הסיפור" שלך. מהסיפור שאתה מחזיק בו. שהזהות שלך מזוהה אתו.

ביציאה אתה עוזב את הסיפור המוכר ומשאיר מאחור פרקים שלמים וגיבורים שיורדים מקדמת הבמה של ה"סיפור " שלך, ואתה צועד אל דף חלק שמאפשר לך "כתיבה" של סיפור חדש בספר חייך. אתה למעשה יוצא למסע הגיבור שלך.

פרשת "ויצא" מפגישה אותנו עם תחילת "מסע הגיבור" של יעקב.

את המונח ”מסע הגיבור “טבע ג‘וזף קמפבל, חוקר תרבויות, מיתולוגיות ומיתוסים, בספרו רב ההשפעה ”הגיבור בעל אלף הפנים“ שיצא לאור בשנת 1949.  לפי קמפבל ראשיתו של התהליך בקריאה לצאת מן הבית ולעזוב את המרחב המוכר, המשכו בתקופת של חניכה ומאבק, בה נדרש הגיבור להתמודד עם כוחות חזקים ממנו. וסופו בהפנמה של מושאי המאבק שלו והכללתם בתוכו, ואז מתחיל המסע הביתה כשהוא שלם יותר.

ד"ר רות נצר, מגדירה בספרה את מסע הגיבור כמיתוס שמתאר את ההתפתחות של הנפש האנושית. כמסע חיים שבו מתקיים מפגש דינאמי בין חולשה לעוצמה, בין יסודות נקביים וזכריים, בין כוחות האור והחושך. מסע שהוא תהליך של התבגרות, פרידה, חניכה ושיבה הביתה, מסע של הזדמנות לצמיחה ומימוש עצמי.

הקריאה לצאת למסע יכולה לבוא ממקור פנימי של אי נחת וגם ממקור חיצוני, של אסון טבע שנוחת ללא התראה מוקדמת, או חוויה של אבדן שהיא בבחינת רעידת אדמה תחת רגליו של האדם, מזכירה לו את הארעיות שלו ואת האשליה שבשליטה. * אצל יעקב הקריאה היא חיצונית. הוריו הם שמורים לו לצאת מהבית. מה אולי הרגיש יעקב כשהוריו "הציעו" לו לצאת מהבית לחרן, מיד לאחר גניבת ברכת הבכורה?  האם יעקב חש שמתחת לפני השטח יש איזשהו מסר סמוי, שלמעשה הוא אולי מוענש על מעשה התרמית? מסולק מהבית?

הרי אמו הבטיחה לו: עלי קללתך, בני" ועכשיו היא משלחת אותו. זאת רעידת אדמה רצינית. ואולי כמו גיבורות האגדות שממתינות לנסיך/ לאביר שיגיע, יציל ויגאל אותן, כך בחלק הנקבי של נפשו של יעקב מתחילה להירקם פנטזיה, דומה אבל הפוכה:

הנערה המיועדת תגיע ותגאל אותו. תגאל אותו ממה? תציל ממה? אולי תציל אותו מהדואליות שבנפשו? מהמאבק הפנימי בין כוחות האור וכוחות החושך שבתוכו ? על במת הנפש של יעקב "משחקות" שתי פנים: האחת היא זו של יעקב התם, יושב האהלים, זה שזוכה בסופו של דבר לשמוע את קול אלוהים דובר אליה בחלומו. ולימים תיקרא ישר -אל, כוח האור.

השנייה היא של יעקב המחושב, המניפולטיבי, התחמן… זה שהשם "יעקב" מייצג אותה, כוח החושך. כל פעם "פן" אחר שלו מוביל, לוקח את ה"תפקיד הראשי" ועולה על במת חייו. פרשת "ויצא" מפגישה אותנו עם הדואליות הזו באישיותו, עם הקונפליקט התמידי שחי ורוחש מתחת לפני השטח בנפשו של יעקב. כשהוא רק יוצא לדרך הוא נרדם וחולם, ובחלום סולם עם מלאכים שעולים ויורדים בו) פרשנות: בו= ביעקב: עולים ממנו כלפי למעלה ויורדים ממנו כלפי מטה, (אולי המלאכים בחלום מסמלים את החלקים של הסיפור הישן שלו שעולים למעלה, נפרדים ממנו כדי לעבור שם טרנספורמציה ואז חוזרים אליו מותמרים?

יעקב מתעורר מהחלום נסער וקורא בפליאה: אָכֵן יֵש יְהוָה בַּמָקֹום הַּזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִי. בעשרת הפסוקים הראשונים של הפרשה מופיעה המילה "מקום 6" פעמים! כשאני קוראת את הפסוקים הללו אני מבינה את המילה "המקום" לא רק כמקום פיסי אלא כמקום פנימי. מקום שהוא בעצם המרחב שמחזיק את הסיפור של יעקב ושמגדיר אותו.

המקום הפנימי שאוחז בסיפור שלך הוא במידה רבה תלוי המקום הפיסי שאתה חי בו.

כדי "לצאת" מהסיפור שלך, מההיאחזות שלך בו, כדי להמציא לעצמך סיפור חדש, "לעבור "דף" בסיפור שלך, אתה נדרש לצאת למסע אל הלא נודע. וכשיעקב קורא בפליאה "אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי" הוא בעצם מתחיל להבין שיהוה הוא הגרעין הפנימי שסביבו סובב הסיפור שלו, המהות של הסיפור שלו שתמיד תישאר אתו, לאן שלא ילך ושלא נשארה שם מאחור בבית הוריו. והגילוי הזה מפתיע אותו, ואולי גם מרגיע במידה מסוימת, כמו עוגן להיאחז בו בסערה

בהמשך הוא מגיע לבאר בחרן ורואה נערה יפת מראה, נודע לו מפי הרועים שהיא רחל, בת לבן אחי אימו. בפרץ של ספונטניות וכוחות של גיבור -על הוא מגולל את האבן הכבדה מעל פי הבאר, משקה את צאנה, נושק לה לעיני כל הרועים ופורץ בבכי! זהו מעשה כל כך בלתי שגרתי! הוא אדם זר לה, מה פתאום הוא מתנפל עליה בנשיקה ועוד בפרהסיה?

ומה יכולות להיות הסיבות לבכי הזה?  אולי, הוא מזהה בה סימן שהנה הוא מצא את ה"אביר/ה על הסוס/ה הלבנ/ה שלו,"זו שבעזרתה יתחיל פרק חדש בסיפור שלו, זו שתעזור לו להחזיק בחלק ה"תם" שבו, בכוחות האור שבו? אבל כפי שאנחנו מבינים מהמשך הפרק עוד נכון ליעקב תהליך חניכה ארוך בהתמודדות שלו בין החולשה לעוצמה, בין האור והחושך, בין העקוב והמישור שבו, שיתבטא בעולמו בנישואיו ללאה ולרחל, שמשקפות לו את הדואליות שבנפשו, בהתמודדות שלו מול לבן ובניו, ומאוחר יותר במאבק עם ה"איש" במעבר היבוק . אבל זה כבר בפרשה הבאה.  פרשת ויצא, כאמור, היא תחילת מסע הגיבור של יעקב והמסע של יעקב מסמל למעשה את המסע של כל אחד ואחת מאיתנו במסע חייו

יעקב הוא הארכיטיפ של כולנו. לא בכדי אנחנו קרויים על שמו. ישראל.

מברכת את כולנו שנצליח במסע הגיבור שלנו, לצאת מהסיפורים הישנים אל סיפור חדש, ושנגיע שלמים "הביתה".