הקאנון של היצירתיות על פי מורנו ויישומו בפסיכודרמה

הקנון של היצירתיות The Canon of Creativity היה אחד מאבני היסוד בחשיבה ובתיאוריה הפילוסופית של ד"ר מורנו וממנו נבעו הפיתוחים התיאורטיים האחרים שלו כגון: תיאורית התפקיד, סוציומטריה, שיטות הפעלה פסיכודרמטיות ועוד.

מורנו האמין באופן עמוק שכל אדם הוא שותף לאלוהים בתהליך היצירה, ולכן עליו להמשיך וליצור. ( גם רעיון זה תואם את החשיבה של תורת הקבלה: אלוהים ברא עולם ויצר את האדם בתוכו כדי שימשיך ליצור אותו ואיתו).

זו הסיבה שהוא חיפש דרכים כיצד לקדם את המרכיב היצירתי בהתנהגותם של בני אדם. הדאגה של ד"ר מורנו הייתה שאם לא נמשיך ליצור, ונאחז במוצרים חברתיים מבלי לייצר חדשים, או להחיות את המוצרים הישנים,

אנו עלולים להפוך נוקשים, ולנהוג כמו רובוטים. (Who Shall Survive)

התיאוריה הפילוסופית של הקנון של היצירתיות מתמקדת בתהליך היצירה . לפי ד" ר מורנו התהליך הזה מתחיל עם מוצר-חברתי שמור(Cultural Conserve) שהוא התוצאה הסופית של תהליך פעילות יצירתית, שנעשה ע"י יחיד או חברה.

המוצר יכול להיות מוחשי (למשל : ציור, ספר, פסל, בנין) או לא מוחשי (כגון: סימפוניה, נורמות חברתיות, או תפקידים).

על מנת שאנו נוכל להמשיך ליצור, אנחנו לעבור תהליך של "חימום" לספונטאניות שבנו. תהליך החימום משחרר את הספונטניות האצורה בתוכנו.

ספונטאניות היא אנרגיה בלתי ניתנת לשימור, בניגוד למוצר החברתי השמור אשר כשמו נוטה להישאר שמור.

ספונטניות נוכחת כאן ועכשיו, ברגע הזה, והיא מתגלה כתגובה חדשה למצב ישן, או כתגובה מתאימה לסיטואציה חדשה, עפ"י ההגדרה של ד"ר מורנו עצמו.

הספונטניות מעוררת את היצירתיות שבנו. בין ספונטניות ויצירתיות יש יחסים הדדיים והן מעצימות זו את זו ומעוררות זו את זו. היצירתיות מקדמת אותנו לשנות את המוצר החברתי השמור להמציא מוצר חדש או לבקר מחדש מוצר חברתי שמור ולהחיות אותו עם רעיונות חדשים.

לפעמים נדרש מאיתנו לעשות כמה סיבובים על המעגל ולחוות את המוצר החברתי השמור לפני שאנחנו יכולים "לקפוץ" ליצירה חדשה של מוצר חברתי חדש.

מורנו השתמש בשרטוט כדי לעזור לנו, תלמידיו להפנים ולהבין את התיאוריה שלו.

הוא השתמש בצורת המעגל כדי להראות את התנועה הסיבובית, החוזרת על עצמה שאדם עושה, ואשר מסמלת את ה"ביקור" החוזר שלו שוב ושוב באותו "מוצר חברתי שמור".

תוך כדי כך מתחיל תהליך החימום שמעורר את הספונטניות שלו וזו מדליקה את היצירתיות שבו ואז הוא משנה לגמרי את המוצר השמור, או מכניס בו שינויים מרעננים, או יוצר משהו חדש לגמרי.

כפי שמודגם בשירטוט, כאשר אדם אוחז ב"מוצר החברתי השמור" הוא נמצא במצב של

Role taking

כאשר הוא מסתובב במעגל , "מתחמם" לקראת הספונטניות, הוא נמצא מבחינת תיאורית התפקיד במצב של Role Playing

וכשנדלקת בו היצירתיות בעקבות הספונטניות שהתעוררה, הוא במצב של Role Creating

לא מפליא אם כך שד"ר מורנו בחר לעבוד על במה עגולה, ותהליך החימום של הפרוטגוניסט (בפסיכודרמה קלאסית) מתחיל בהליכה מעגלית של הפרוטגוניסט (בליווי המנחה) סביב הבמה (מבחוץ) וכשהספונטניות שלו מתעוררת לחיים והוא מסוגל ליצור, הפעילות עוברת למרכז הבמה (במקום של היצירתיות ). שם הוא יכול לא רק לשחזר את ה"מוצר השמור" (להעמיד את הסצינה של הדברים כפי שהיו) אל גם ליצור את הדברים מחדש כפי שהיה רוצה שהם יקרו ( Surplus reality) או להביא נקודות ראייה חדשות למצב הישן.

אני מאמינה שכל אחד מאלו שקוראים אותי כעת יכול עכשיו לדמיין לעצמו דוגמאות ל Canon of Creativity מעולמו שלו, אם זה מתוך פסיכודרמה שהוא הנחה או שהשתתף כפרוטגוניסט, ואם זה מתוך תהליך יצירתי אחר שהוא השתתף בו כיוצר או כצופה, או אולי מתוך ראייה חברתית על מה שקרה לא מזמן בארץ, עם תנועת המחאה האדירה (מחאת בלפור) שביקשה להביא שינוי למוצר חברתי שמור..

מתוך העולם שלי קל לי להדגים את הנושא באמצעות ביבליודרמה Biblio-drama: ביבליודרמה מהווה דוגמא לתנועה של שינוי המוצר-החברתי השמור ביותר שקיים בעולם: ספר התנך.

המדרשים שנכתבו אודות ספר התנך הם מוצר חברתי נוסף שהתפתח מתוך המוצר החברתי השמור הזה.

ד"ר פיטר פיצלה, המייסד של הביבליודרמה, לקח את המוצר החברתי השמור (סיפורי ספר הספרים, ובעיקר סיפורי בראשית, סיפורי ראשית האנושות)

ואת המוצרים החברתיים השמורים שיצר ד"ר מורנו (אקסיודרמה סוציודרמה ופסיכודרמה) ויצר מוצר חברתי חדש – שהוא קרא לו ביבליודרמה.

(ביבליו-מהמילה בייבל, ודרמה- שמשמעה פעולה ביוונית, כלומר התנך בפעולה) שבה משתתפים נכנסים לתפקיד של דמות בסיפורים הקנוניים של ראשית האנושות ובאמצעות טכניקות פסיכודרמטיות מביאים לא רק את הפרשנות האישית הייחודית והחדשה שלהם לסיפורים העתיקים, אלא גם באמצעות עבודה בתפקיד הדמות זוכים בדרך עקיפה בתובנות לעצמם, ומקבלים "חימום" לספונטניות וליצירתיות שבהם:

הם מוצאים חיבורים חדשים בין סיפורי המיתוס הקדומים לסיפורים האישיים שחיים בתוכם ומבקשים לצאת לאור וזוכים בהתבוננות מחודשת, עיבוד וריפוי.

ביבליודרמה מאפשרת למשתתפים לעבור מהר יחסית מ Role taking ל Role playing ול Role creating , בזכות השאלות של המנחה, שמכוונות לפערים שנמצאים בטקסט, בעיקר אלו הקשורים לרגשות ולמחשבות של הדמויות שהטקסט המקראי שהוא עובדתי ותמציתי ביסודו, חסר אותן, וכך נוצרת כאן ועכשיו, באופן ספונטאני, יצירה חדשה בכל סדנה, שמאווררת את המוצר החברתי השמור ובד בבד יכולה להוות "חימום" רב עוצמה למשתתפים לקראת פסיכודרמה אישית, מאחר וכל התמות, הקונפליקטים, הנושאים שאנו נפגשים איתם היום בחיינו, התחילו כבר אז, בסיפורי ראשית האנושות.

יישום התיאוריה בפסיכודרמה שהנחיתי:

עבדתי עם בחור צעיר בפסיכודרמה. (נקרא לו דייויד) בהתבסס על החוזה שערכנו לאחר החימום הוא ביקש לחקור את הקול הביקורתי הפנימי שלו. התברר במהלך המשחק הפסיכודרמטי שהאינטראקציה שלו עם אביו והתפקיד שלו ביחס אליו נשמרו בצורה נוקשה מאוד, ולא אפשרו לו להביא שום ספונטניות לתפקיד. למרות שהיה עתה בחור צעיר בוגר, היה נראה שדפוס מערכת היחסים שלו עם אביו נשאר כשהיה בהיותו ילד. הוא נשאר תקוע בתפקיד המוכר לו. דרך הפעילות הפסיכודרמטית, דייויד החל לזהות תובנה שהקול הביקורתי הפנימי שלו צמח מתוך תפקידו התקוע במערכת היחסים הקפואה שלו עם אביו.

האסטרטגיה שלי הייתה למצוא דרך לעזור לו לצאת מהתקיעות ולחמם אותו לספונטניות ויצירתיות שיאפשרו לו לפעול בתפקיד באופן רענן, ספונטני, חדש שיהיה מספק יותר עבורו. טכניקה אחת שהשתמשתי בה הייתה שימוש בכפיל, שהגיב באופן שאפשר לדייויד להתחיל לראות את המצב בצורה חדשה. הוא  קיבל את כל תגובות הכפיל ונראה שהרגיש מובן ומוכל אבל יכולתי לראות שזה עדיין לא חיזק אותו מספיק כדי לעשות משהו שונה עם אביו. הוא עדיין נשאר תקוע.

בשלב זה החלטתי להשתמש בטכניקת המראה Mirror Position. חשבתי שעצם הוצאתו מהמצב פיזית, והעברתו מהמרחב התקוע, עשויה להסיר אותו מהטרנס של תקיעות שהוא היה בו.

הוצאתי אותו מחוץ לסצנה למקום ממנו רציתי שיראה אם ההתרחקות וקבלת פרספקטיבה חדשה יחממו אותו לספונטניות שלו. הנחתי אותו לבקש מהכפיל שלו לשחק את תפקידו באותה סצנה בינו לבין אביו ושאלתי אותו מה הוא רואה, בזמן שהסתכלתי מקרוב לראות אם משהו באנרגיה שלו ובפיסיות שלו משתנה. חיפשתי לסימני ספונטניות. שמתי לב שהספונטניות שלו השתנתה מעט אבל הוא עדיין נראה די תקוע.  הצעתי לו, למה שלא תנסה את תפקיד המבוגר, ותדבר עם אבא שלך מהעמדה של האני הבוגר שלך, הוא ענה: אני לא בטוח שאני יכול לעשות את זה כי מבחינה רגשית אני עדיין מרגיש בתפקיד הבן הקטן.

בשלב זה הצעתי אימון לתפקיד, שהוא קיבל. ביקשתי ממנו לבחור חבר קבוצה שיוכל לשחק את תפקיד העצמי הבוגר שלו, הוא בחר באדם. אדם התחיל לפעול בתור האני הבוגר של דייויד ולהדגים עבורו אינטראקציה אחרת עם אביו. דייויד התבונן מקרוב ויכולתי לראות על פניו שהבעתו התרככה, היא הייתה פחות מתוחה, כאילו נורה נדלקה בתוכו והוא יכול היה לראות אפשרות אחרת לאינטראקציה עם אביו. שאלתי אותו אם הוא רוצה לנסות את התפקיד הזה, כשהוא הסכים ביקשתי ממנו להחליף תפקיד עם אדם, וביקשתי מאדם שייכנס לתפקיד האבא.  הם שיחקו שוב את הסצנה ושמתי לב שחלה תזוזה ודייויד היה מסוגל להיות קצת יותר ספונטני בתפקיד שלו ולדבר אל אביו מהאני הבוגר שלו, ולמרות שזה עדיין היה קצת "חלוד" וזקוק למעט "ליטוש", אבל הוא היה מסוגל לזוז מהמקום התקוע, כי הוא הצליח לגייס ספונטניות בתגובותיו.

הוא קיבל מודל לחיקוי והיה מסוגל "לקחת תפקיד" חדש Role taking ועם הזמן אני מקווה שהוא יהיה מסוגל  לעבור "לשחק תפקיד" Role playing ואז "ליצור בתפקיד"

Role creating.