תדמיינו שיש לכם מטרה להשיג, שאתם פועלים בכל מאודכם להשיגה, ופעם אחר פעם נכשלים. גם אם אתם מודעים לכך שהשגת המטרה כרוכה בתהליך, בזמן, וגם אם אתם מאמינים שבסוף זה יסתייע ויצליח, מאין מגייסים בכל פעם מחדש את הכוח להתחיל מחדש?

בפתח פרשת "וארא" ה' שולח את משה שוב לדבר בשמו עם בני ישראל ולהודיעם כי שמע את נאקתם ובכוונתו להוציא אותם מתחת סבלות מצריים ולהביאם אל הארץ המובטחת.

אבל פעם אחר פעם הוא נתקל בסירוב.

החוויה המרכזית שחווה משה כפי שעוברת מקריאת פרשת "וארא" וגם מקריאת פרשת "שמות" היא חוויה שהדיבור שלו אינו אפקטיבי.

הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (שם 12))

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה. (שם 30):

מה זה "ערל שפתיים"? איך זה מרגיש להיות "ערל שפתיים"?

אני מדמיינת לעצמי שזה כאילו יש איזה קרום (ערלה) על השפתיים, שמונע להשמיע את רצונך באופן ברור וקומוניקטיבי.

כאילו קיימת חציצה בין מה שאתה רוצה לבטא לבין המעבר החוצה,

כאילו מישהו משדר אותות ואין קליטה בחוץ.

מה יכול היה להטביע במשה חוויה כזו?

אולי החוויה של התינוק שהושם בתיבה סגורה על היאור, שבקלות היה יכול לטבוע מבלי שנשמע קולו?

כמה שעות בכה התינוק מבלי ששמעו אותו עד שמצאה אותו בת פרעה?

וכשסוף סוף מישהו שמע אותו ואסף אותו-זו לא הייתה האימא שזכר ולה ציפה..

וכשהביאו לו את "המינקת העברייה" (אימו הורתו) שתיניק אותו, האם זיהה את ריח גופה?

האם לחלב שלה היה אותו טעם בפיו?

איזה מסר עבר דרך הגוף שלו כשאימו הורתו הפכה המינקת ואשה אחרת זרה-הפכה לאימו?

האם יכול להיות שמאז הוטבע בו פחד לדבר? להשמיע קול?

כי ממילא כשצעק לא שמעו אותו, וכשכבר כן שמעו אז התהפכו כל סדרי עולם?

כשחוויה מוטבעת בתודעה היא מנהלת אותה וכשאדם מתהלך עם חוויה ידועה מראש-הוא מגשים אותה.

הפחד של משה הוא שלא ישמעו לו.

כשמנוהלים על ידי אנרגיה של פחד-סופו של דבר מושכים את אותה אנרגיה של הדבר שממנו פוחדים, הפחד מוגשם. (דומה מושך דומה).

משה פוחד-אבל הולך ומדבר במצוותו- ואלוהים מקשה את לב פרעה שאינו שומע.

הפחד של משה מוגשם במציאות.

ואיך משפיעה על משה חוסר ההקשבה של פרעה?

איך אולי משה מרגיש כשאלוהים מוסר לו מראש שהוא עומד להכביד את לב פרעה?

האם זה מקל עליו?

האם אלוהים מנסה ללמד את משה שיעור של לשחרר אחיזה מהתוצאה (או לפחות מתוצאה מהירה) ולהתמקד בתהליך, בדרך?

7 פעמים הוא צפוי להיתקל בסירובו של פרעה בפרשה זו, ולמרות ההכנה שקיבל מראש, תודו שזו חוויה לא קלה..

ואני שואלת את עצמי: האם יש קשר בין 7 הסירובים שמקבל משה מפרעה ל 7 ניסיונות הסירוב של משה לקבל את השליחות?

האם פרעה משקף משהו למשה?

וגם:

איך אולי הוא מרגיש עם כל סירוב?

האם זה תהליך שמעצים אותו או מחליש אותו?

האם הסירוב של פרעה ממלא את משה באתגר או מייאש אותו?

האם הוא מרגיש כישלון אישי? תסכול? כעס? ייאוש? וויתור?

או שאולי הוא מתמלט בנחישות להשגת המטרה?

כשהאדם שעומד מולך הוא דמות סמכות משמעותית, (פרעה היה דמות-אב/סב למשה בארמון) האם לחוסר ההקשבה שלו יש אפקט חזק יותר?

ואיך זה אצלנו?

איך מרגיש ילד שאבא ואימא שלו כל הזמן במסך של האייפון ולא מקשיבים אליו?

איך מרגיש אדם שלא מוקשב?

כשאין מי שיקשיב לך, המילים משתתקות על לשונך. מתחבאות בתוכך.

כשיש מי שמקשיב לך- אתה מוצא מילים לדבר, וכשאתה מוצא מילים לדבר אתה מוצא בהירות, המילים עצמן יוצאות לחופשי מן המייצר אל המרחב.

מברכת את כולנו שנזכה להיות מוכלים ומכילים, להקשיב לאחרים ושיקשיבו לנו.

**