תגידי, את דתייה?
לא פעם נתקלתי בא-נשים שזוקפים גבה או מעיזים לשאול אותי בישירות את השאלות הללו כששומעים שאני מנחה סדנאות ביבליודרמה עם טוויסט של פסיכודרמה, בהם עובדים עם דמויות מסיפורי מקראיים. הרתיעה מעיסוק בסיפורי המקרא כנראה קשורה לכל נושא הכפייה הדתית בארץ שמריח לא טוב (ובצדק) .

אבל מה שאני עושה אינו קשור לכפיה דתית, אין שום דוקטרינה שאני מנסה לדחוף לא במישרין ולא בעקיפין, ואני אמנם אדם רוחני ומאמין, אבל אני מגיעה מרקע חילוני ואקדמאי.

אז למה עם סיפורי המקרא?
אי אפשר לעשות את העבודה שאת עושה עם סיפורים רגילים?
בוודאי שאפשר.
כל סיפור יש לו את הכוח לעורר בנו דברים רדומים, לאפשר לנו להיות במגע עם דברים חמקמקים בתוכנו שלספרות יש כוח להמליל ולעורר אותם בתוכנו.

אבל סיפורי המקרא הם הרבה מעבר לזה.
הם המיתולוגיה שלנו, הם סיפורי ראשית האנושות כולה, כל הקונפליקטים והאתגרים שאנו מתנסים בהם היום התחילו אז, ואנו ממשיכים את האנרגיה שלהם עד עצם היום הזה.. אותה הגברת בשינוי אדרת.
הדמויות והגיבורים של סיפורי המקרא הם ארכיטיפים (ייצוגים פנימיים ) בתוכנו, והם מאפשרים לנו להתחבר לא רק לסיפור הקולקטיבי שלנו אלא גם לסיפור האישי שלנו.
הם חקוקים ב DNA שלנו ומהווים שפה מיוחדת של סמלים שאנו משתמשים בה באופן טבעי.(מי לא מכיר את הסיפור על אדם וחוה בגן עדן או על קין והבל?)

והנה מה שכתבה לי אחת ממשתתפות הסדנה האחרונה שהנחיתי לפני שבוע:

"תמר יקרה, אני כל כך שמחה שנפלה בחלקי ההזדמנות לחוות את סדנת הביבליודרמה שלך. אני מודה, שלא הייתי בוחרת להגיע לסדנא בנושא התנך. למזלי, בתפקידי כצלמת בסופ"ש הסדנאות של גדולה שהתקיים בחוף דור, נכנסתי לסדנא שלך כדי לצלם ולתעד.
הופתעתי מדרך העברת הסיפור הכל-כך יצירתית שבחרת.
נשאבתי מהר מאד לסיפורן של הנשים המקראיות והבנתי עד כמה כולנו למעשה מחוברות במארג של חוטי זהב – עבר, הווה – כולנו בסופו של דבר אנשים שחווים את אותן החוויות המשפיעות על רגשותינו ומציאות חיינו.

הבחירה בידינו, היום יותר מאשר אז, בתקופת התנך, יש לנו הנשים את זכות הבחירה ואת הכוח להחליט עבור עצמנו.
אני רוצה להודות לך מקרב לב על חוויה עמוקה, מעלת שאלות ומרגשת. איריס חשביה