דרמות הנפש שלנו התחילו כבר בספר בראשית.

"סיפורי ספר בראשית, סיפורי ראשית על אנושות שנבראה בצלם, מדברים אלינו כי הם מדברים עלינו. 

ספר בראשית מדבר על הגירוש מגן עדן, על אלימות במשפחה, על קשיי זוגיות והולדה, על אהבות נכזבות, על מתחים בין אחים ואחיות.

המשפחות של בראשית סבוכות, רוויות מתחים לא פחות משלנו, 

בעלי החלומות מלאי השראה, לא פחות מבעלי החלומות בימינו

והיחסים בין נשים לגברים  נעים תדיר בין אהבה לקינאה, בין בדידות לשותפות.

ספר בראשית הוא הגירסה האנושית לסיפורי ראשית האנושות כולה 

ולפיכך הוא גם מציג תמונה מאד אנושית.

מתוארת בו מציאות פגיעה, מורכבת שמכילה את מיגוון הרגשות, ההתנהגויות והבעיות המוכרות לנו ולחיי היום יום, על פני תבל."

ככה מתארת אחת המורות האהובות עלי, ד"ר אביבה זורנברג, את ספר בראשית:

ולכן, כשאנחנו קוראים בסיפורי בראשית, הם בעצם מהדהדים לנו את עצמנו 

ואנחנו יכולים דרכם ואיתם לעבוד על נושאים אוניברסאליים ובו בזמן אישיים,

שהם במהות חיינו וזאת מבלי להיחשף.

יתר על כן כשאנחנו מתוודעים לאותם אתגרים וקונפליקטים, 

ובאמצעות משחק תפקידים נכנסים לדמות, צועדים בנעליה, מרחיבים את הסיטואציה

 ומביעים את הרגשות התקועים שם, אנחנו מביאים תיקון לא רק לסיפור, אלא גם לעצמנו.

אנחנו מתנסים במה שנקרא אימון לתפקיד, שאולי לא התנסנו בו בחיים, ויש לנו הזדמנות להתנסות בו מבלי לשלם על טעויות. 

זאת ועוד: אנו מביאים תיקון ברמה האנרגטית העמוקה ביותר למה שנקרא "העברה בין דורית" 

ואני מאמינה בזה בכל לב, שאותם טראומות שנחוו בעבר, כמו למשל הטראומה של יוסף, (או של ישמעאל,) התגלגלו מדור לדור ואנחנו נושאים את האנרגיה הזאת בתוכנו,

ומממשים אותה שוב ושוב. 

בעזרת משחק תפקידים בסדנת ביבליודרמה יש ביכולתנו להביא ריפוי לאנרגיות שנושאות הדמויות הללו, ולהעביר לדור הבא שלנו מורשת מתוקנת.