הריני ניצבת בפני תשפ"ב בלב רועד מעט ,שרשי נטועים באדמה ואני זוקפת קומתי ואוספת את כל חלקי בדריכות, מרגישה את המאמץ שנדרש לעמוד כך הכן .
כמו משה שנפרד בפרשת השבוע "ניצבים" מהעם שעומד לעבור לארץ המובטחת, אני נפרדת מתשפ"א בחושבי על האתגרים שטלטלו אותי (ואותנו) והקשו על עמידתנו הניצבת.
אני עומדת לעבור אל עבר השנה החדשה המובטחת עם תקווה גדולה בלב:
תהיי טובה אלינו, תשפ"ב
תהיי שנת פריצה בבריאות, פריחה בוהקת, פתרונות בהירים, ופירות בטוחים לכל פועלנו
שנה טובה ומבורכת לכם קוראי וחברי.