איך יודעים מתי בחירה היא נקייה ומדויקת ומתי היא מוכתבת, ע"י רישומים של זיכרונות עבר כואבים? איך אדע מה הקול הנכון?
סיפורים הם הרבה פעמים לבוש לתהליכים נפשיים בתוכנו ולכל חג על מעגל השנה שלנו מוצמד סיפור. הסיפור שמוצמד לראש השנה – מעורר בי אי נחת.
דווקא את הסיפור הטראומטי על גירוש ישמעאל ועקידת יצחק לראש השנה?
הדרך שלי להתמודד עם הקושי היא לנסות לחלץ מהסיפור משהו לטובת תהליך ההתבוננות הנפשית שלנו בעשרת הימים.
פרשנים שונים התחבטו עם הסיפור ומשמעתו במשך הדורות. שניים מההסברים שדיברו אלי, בעיקר משום שהם מעניקים דרך להתבונן על המעשה הקשה מזווית שיכולה להעניק לנו הבנה לגבי תהליכים נפשיים שאינם תמיד במודעות שלנו ושיכולים להתקיים בכולנו,
הם ההסברים הבאים:
- ד"ר אביבה זורנברג פרשנית מקרא ומדרש,(2009)מסבירה את התנהגותו של אברהם אשר "שומע קול" שמורה לו להעלות את בנו לעולה בחזרה כפייתית על טראומת הילדות שלו עצמו: על פי המדרש כשאברהם היה ילד הוא שיבר לרסיסים את כל האלילים שיצר אביו בחנותו, מתוך קינאה לאלוהים, וכששמע על כך המלך נמרוד הוא ציווה על אביו להביאו לחצר המלך ולהשליכו לאש כקרבן למולך. ברגע האחרון אלוהים הציל אותו מהלהבות, ממוות בטוח. ואברהם הזקן, לפי זורנברג, פועל מתוך חזרה כפייתית בלתי רצונית שהיא תולדה של אותה טראומה.(רצח הבן ע"י האב).
- רבי מרדכי יוסף ליינר מאישביצה שחי במאה ה 18 מחבר ספר "מי השילוח", מתייחס גם הוא לעולם הנפש אבל מזווית שונה: להבנתו אברהם שמע בתוכו בליל של קולות: "תעלה את בנך לעולה ותוכיח את מסירותך ונאמנותך לאלוהים", "אל תעלה את בנך יחידך לעולה!". לדברי האישביצר המבחן שאברהם לא עמד בו היה לא זה שהוא כביכול נתבקש להעלות את בנו לעולה אלא שהוא נכשל בהקשבה לקול הנכון ועמד להוציא לפועל את הנורא מכל ורק בדקה ה-90 במופע של "דאוס אקס מאכינה" יצחק ניצל, משהופיע אייל מתוך הסבך ונשמע הקול "אל תשלח ידך אל הנער".
מי לא חוותה לפחות פעם אחת את הספק שעולה-האם זה קול הפחד שאני שומע/ת? קול האגו? קול ההיגיון או קול האינטואיציה?
לפעמים רק בדיעבד, ניתן לזהות שהאינטואיציה דיברה איתנו בקול "הנכון" אבל לא זיהינו אותה בזמן..
כנראה יש משהו באותו זיכרון כאוב שמבקש להגיח אל האור, לעמוד מולנו פנים-אל-פנים,
לאפשר לנו להתמודד אתו, אבל הוא מכאיב מידי מכדי שנאפשר זאת ונזכור אותו,
ואז הוא בוחר בדרך חמקמקה של "לשכפל את עצמו", להתגשם שוב במציאות שלנו,
במעין נרטיב חוזר, על מנת להכריח אותנו להתבונן בו.
מברכת אותנו לשנה החדשה שנצליח לשמוע בבהירות גוברת והולכת את הקולות השונים בתוכנו, לזהות את קול האינטואיציה ולהביא לעיבוד ולהשלמה של מאורעות שחרטו את רישומם בלא -מודע שלנו כך שיפסיקו לנהל אותנו.