שעון החול מפזר את גרגיריו האחרונים, זמן הפרידה קרב והולך. 

איך מרגיש משה ברגעים אלה כשהוא שומע את אלוהים מזרז אותו להעביר את התפקיד ליהושוע?

עוד רגע, מה אולי שחכתי/ לא אמרתי מספיק/ הם אולי עוד לא הפנימו?))

מקובל לחשוב שברגעים אלה שלפני המוות כל חייו של אדם עוברים לפניו, אבל לא אצל משה. 

משה ממשיך ללכת. כפי שמתואר בפסוק הפותח את הפרשה "וילך משה וידבר את הדברים האלה לבני ישראל". לפני שהוא הולך בדרך כל בשר הוא עושה עוד צעד במסלול ההליכה שלו, בתפקידו כמנהיג. מה שמעסיק אותו ברגעים האחרונים של תפקידו ושל חייו הוא:

איזה עוד דבר חשוב עליו לומר לממלא מקומו, ליהושוע, לפני שהוא יורד מעל הבמה ומפנה את תפקידו.

"…מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא ישראל לראות את פני יהוה אלוהיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כ ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יהוה אלוהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת…כל הימים אשר אתם חיים על האדמה…"(דברים לא' 10 . ההדגשות בטקסט שלי)

ומהו הדבר החשוב? הקראת התורה לפני העם במועד שנת השמיטה.

דווקא בשנת השמיטה, בחג הסוכות כשיחוו על בשרם את הארעיות שבקיום, כשהם מצווים לשמוט כל שהם נאחזו בו ולגלם במעשיהם את תחושת החופש והחירות, דווקא אז עליהם לאחוז חזק ביהוה, שמלכתחילה זיכה אותם להגיע למדרגת החירות.

אותו –אל להם לשמוט.

ומשה למוד הניסיון חולק עם יהושוע את ניסיונו.

אם יש משהו שהוא למד על בשרו זה שהטפות מוסר עוזרות רק לטווח קצר, אבל סיפור, זו הדרך לחנך לערכים, לשמר זיכרון, לרפא את הנשמה. והוא מבקש מיהושוע לספר (להקריא) להם סיפור. רק ככה יבנה הזיכרון הקולקטיבי, ייטמע הסיפור המכונן שהפך אותם לעם, בעזרת הסיפור החוזר הם ילמדו להתמודד עם הפחדים שלהם, עם כל ה"בורות" שהם יפלו לתוכם בדרך, עם התוצאות של המחדלים שלהם כי זה הרי בלתי נמנע, וילמדו לירוא את אלוהים. ואם אפשר לשיר את הסיפור-אז עוד יותר טוב. שירה עוזרת לזכור. ומשה ממהר לחבר שירה..

אנו נמצאים בתקופת "עשרת ימי תשובה", הימים שבין "כסה" (הימים בהם הלבנה מתכסה) לעשור.

שנזכה לשמור בתוכנו את הידיעה שגם כשאנו לפעמים מועדים ו"מחסירים" מהאור שלנו, יש בידינו "להתמלא" שוב, כמו הלבנה, לשוב ולזכור את המהות האמיתית שלנו ולפעול מתוכה.

שנזכה להתייחס ל"נפילות" שלנו בחמלה כאל אתגרים בלתי נמנעים שבדרך ולהמשיך ללכת.